Meir Ettinger – Research and Discourse [with text clarification]

מחקר ושיח

בטור חדש מספר מאיר אטינגר על מה שהביא אותו לחברותא משותפת עם האנתרופולוג עידן ירון ועל ההבדל בין מחקר אובייקטיבי לשיח בין אנשים שונים

Meir Ettinger   May 3, 2019

בשנה וחצי האחרונות  אני לומד בקביעות מדי שבוע עם ד"ר עידן ירון, שרואה את עצמו כ"חוקר של הימין הקיצוני והרדיקלי", בלימוד המשותף הספקנו ללמוד מספר מאמרים מהספר "מלכות ישראל" של הרב יצחק גינזבורג, ואחר כך התחלנו ללמוד לפי נושאים בסוגיות שבחרתי שלדעתי נמצאות בליבת הוויכוח בין הימין הדתי - לשמאל החילוני.

הסוגיה הראשונה שבה בחרתי ללמוד היא "מוסר מלחמה", נושא שלעידן יצא לעסוק בו רבות בין השאר בתפקידו כפסיכולוג צבאי, ומטבע הדברים מעסיק מאד גם אותי. עם הזמן הלימוד הפך למעמיק, מאתגר, ולדעתי האישית גם מקורי, זאת הסיבה שלמרות התנגדות נחרצת שלי בהתחלה הסכמתי לבסוף להעלות את הדברים על הכתב ולפרסם.

הקשר שבינינו לא נוצר בקלות, החששות והספקות - האם מדובר בדבר נכון? האם התועלת מרובה על הנזק – הקיים - ? לא הרפו בשום שלב, ומנקרים עד היום, למעשה גם כשאני מנסה לכתוב כעת, אין לי תשובה מוחלטת לגבי השאלות האלו, ובוודאי שאני לא מעוניין שמישהו ייראה בזה מודל לחיקוי בלי שיחשוב טוב טוב לעצמו האם זה צעד נכון.

במשך השנים פנו אלי עיתונאים וחוקרים רבים שרצו לכתוב/לפרסם על עולמם של נוער הגבעות או של הימין הקיצוני.

באופן גורף אף פעם לא שיתפתי פעולה, אני חושב שהפער בין העולמות גדול כל כך, באופן תהומי, כך שגם אם נניח שמדובר באנשים שאינן מוטים פוליטית (ומקרים כאלו נדירים מאד מאד) בלי לתרגם את השפה ואת הנחות היסוד, בלי להיכנס לעומק החיים היהודיים, גם אם יצליחו לצייר במדויק את המראה החיצוני של המציאות, התמונה שיצפה בה הקורא תראה לו מוזרה, ומרחיקה.

כי באמת אני מאמין שההיגיון של התורה הקדושה מבוסס על ראיה שונה לחלוטין של העולם, של הערכים המנחים אותו, וכל ניסיון 'להסביר' את העולם שלנו, בפרט בענייני ציבור ב'שפה הדמוקרטית', הוא בלתי אפשרי - 'כי קצר המצע מהשתרע'.

זאת התגובה שעניתי גם לעידן בפעם הראשונה שהוא פנה אלי, ושלח קטע שהוא כתב עלי, קטע שכלל תיאור שנלקח מהעיתונות, הסברתי לו שעבודה כזו היא שטחית בעיני, ושבסופו של דבר - למרות ההסבר שלו שמטרתה לייצר הבנה, ולחבר בין חלקים שונים בעם ישראל, היא מייצרת למעשה רק פירוד ומלבה שנאה.

דיברנו על כך שעבודה כמו זו שהוא עשה למשל על מה שמכונה "מחתרת בת עין" היא שטחית בעיני, מאחר והיא מנסה ללמוד על עולם זר לגמרי, מתוך אותה השקפת עולם מסוימת.

טענתי שדווקא הבנה של גודל הפער שבין ה"יהודית" ל"דמוקרטית", היא זו שתהא מסוגלת בסופו של דבר להציב גשר יציב, מבלי שנצטרך לשקר, או לטשטש עמדות. עידן המשיך להתעקש שהוא מעוניין באמת ללמוד ולהכיר, ומוכן לראיין אותי ב"שפה היהודית". לאחר התייעצות עם ידיד, ובהסכמת מו"ר הצעתי לו ללמוד, וככה נולדה החברותא שלנו, שהובילה גם לנסיעה משותפת לראש השנה באומן.

כמו שכתבתי קודם, הלימוד ושיתוף הפעולה לא בא לי בקלות ואני מתלבט עליו עד עכשיו, בין השאר עלתה הטענה שהדברים משקפים השקפת עולם לא-יהודית לפיה אין אמת אחת, וכל הדעות שוות. אני מסכים לחלוטין עם טענה זו, ייצא לי לשוחח על נקודה זו רבות עם עידן: המבט החיצוני זר ליהדות, התורה כתורת חיים אנחנו מאמינים שהיא אמת מוחלטת, עץ חיים, וכאשר מנתקים אותה מ"נותן התורה", מהאמונה המוחלטת, אי אפשר לטעום אותה באמת, או להבין את עומקה וסודותיה.

תפיסת העולם המחקרית זו הטוענת ל"אובייקטיביות" עומדת בניגוד מוחלט לעולם שבו אני מאמין, כאנשים שחלומם הוא חידוש הקשר והאהבה לארץ, אני חושב ש"נוער הגבעות" בין השאר צמח מתוך הבנה שלא ב'מקרה' מנשבת בעולם האקדמי והתקשורתי אותה רוח כפירה. הניתוק מהעולם הממשי, מהקשר אל הטבע, ועודף ההתחכמות גורמים לאבד את האמונה הטבעית ואת אהבת הארץ "כי האלוקים עשה את האדם ישר, והמה ביקשו חשבונות רבים".

דיברנו על זה רבות לאורך הלימוד והשתדלתי להדגיש שבעיני הבעיה היא לא מה יהיו תוצאות המחקר, אלא המחקר עצמו. בין השאר תוך כדי שיחה משותפת באומן עלתה לי האבחנה שר' נחמן, שללא ספק היה חכם גדול, אפשר לתמצת את העצה המרכזית שלו במשפט 'אל תדבר על, תדבר עם…' אל תדבר על הבורא, דבר אליו.

לא לחינם התנגד בנחרצות רבי נחמן למחקרים ולמשכילים. החקירה החיצונית עומדת בניגוד להקשבה הפנימית, העמידה בעמדת הבוחן והמתבונן מציבה את האדם בעמדה מרוחקת שלעולם לא מאפשרת התקשרות אמתית. בשפת החסידות זה נקרא 'אם אין דעה - הבדלה מניין'. הדעת מתפרשת כהתקשרות וחיבור. ואכן, כאשר באופן מהותי כל קשר הוא מרוחק, אין שום צורך בהבדלה או בהסתייגות. רק קשר שיש בו דעת מבוסס על הבדלה (בדומה לקשר נישואין שראשיתו היא פעולת הקידושין)

עד כאן צד אחד שבעיקר מדגיש למה לא, ומה הצד השני? ישנם דברים פשוטים: שלעולם לא נכון לוותר או לסגור דלת לאף יהודי. שאני באמת מאמין שיש לנו מה להגיד, שאם רק יתאפשר לנו לדבר בשפתנו, בשפת הנשמה, אין ספק שזה ידבר לכל יהודי. שאני כל כך מאמין בתורה הקדושה, שאין לי ספק שאם נשחרר את עצמנו, לשאול את השאלות הקשות ולהשיב (לאפיקורס שבך כפתגם המפורסם של ר' מנדל מקוצק) אין ספק שהתורה תנצח.

ובנוסף, בעיני יש שליחות עצומה, להפסיק לדבר על ענייני הציבור כעל נושאים פוליטיים, ולהמשיך להתנצל ולגמגם בכלי התקשורת כשהתורה כנועה ומתרפסת בפני החשיבה המערבית. אני מאמין שאנחנו צריכים להתחיל להתייחס לענייני הציבור כאל 'הפצת יהדות', לדבר על ארץ ישראל כשם שמדברים על הנחת תפילין, ועל ענייני הביטחון כשם שמדברים על עבודת התפילה, לדבר יהדות, לדבר לנשמה של היהודי.

ישנה דילמה תמידית, מצד אחד אנחנו מעוניינים להפיץ ולהסביר, ואין ספק ש"יפוצו מעיינותיך חוצה" לא מדובר רק על עניינים של תשובה פרטית, אלא בוודאי גם ואולי בעיקר על מה שיש לתורה לחדש ולהוסיף בכל ענייני הנהגת הציבור ותיקון החברה שהעולם צמא לדבר ה', ומצד שני להישאר נחושים ודבקים במטרה, לא להתפעל מ'מה יאמרו' ולדעת להבדיל 'בין אור לחושך'.

מצד אחד אנחנו מעוניינים ליצור שיח גם עם יהודים רחוקים, ובפרט עם יהודים רחוקים מאד (שזה "עיקר גדולתו של הקב"ה כמ"ש ר' נחמן), ומצד שני לשמור מרחק, ולא להיות מושפע מהם. מצד אחד לדרוש מהם להקשיב לנו ומצד שני בא-סימטריות לא לתת לגיטימציה למעבר על שולחן ערוך או לדעות שהם נגד האמונה היהודית.

לפני שנתיים דיבר הרב גינזבורג על "עבודת הדור - מתקדמים ביחד", איך נכון להתייחס לציבור החילוני כיום? בשיחה מופלאה זו הסביר הרב שבדורנו (בשונה מההנהגה של הרבי מלובביץ') פחות נכון להדגיש בקשר שבין שומרי מצוות לאלו שעוד לא שומרים מצוות, יחס של משפיע ומקבל, אלא לשים את הדגש על התחושה ש"כולנו מתקדמים ביחד", שהרי גם לנו הדתיים וגם לחילונים יש הרבה דרך לצעוד בדרך לחיפוש האמת (ואין אמת אלא תורה). הוא הסביר שהיום נכון להתייחס לכל עם ישראל במצב של שוויון "ועל כל אחד להשפיע לזולת ולקבל ממנו".

איך מיישמים את זה? זו שאלה אינסופית, הסבר מסוים עניתי לעצמי בעקבות הפולמוס שהיה כאן לגבי הכתיבה של עידן באתר, יש משפט שמיוחס לר' נתן (לא מצאתי מקור) שאמר על עצמו שהוא מסוגל לתת פירוש על כל התורה כולה, אבל לתת פירוש על יהודי הוא לא יודע. ללמוד תורה אפשר ללמוד רק משומרי תורה ומצוות, אבל 'ללמוד יהודים' - גם ללמוד מה הם מרגישים ואיך הם פוגשים את הקב"ה וגם ללמוד כיצד הם רואים אותנו, בזה אפשר להתקדם הרבה מאד ביחד.

אני חושב שככל שנוכל להבין באמת מה יהודים חושבים, גם כאלו רחוקים, גם כאלו טועים, לא מתוך מחשבה ח"ו שאולי התורה אינה נכונה, אלא מתוך רצון באמת לדבר ולבטא כמה שיותר, להסביר על עצמנו, הוויכוח שבין חלקים שונים בעם ישראל יהפוך להיות אמתי יותר, עמוק יותר, לא במובן של ויתור על 'שפיצים', להפך נוכל לוותר על יצירת המחלוקות המלאכותיות ולהתמקד במה שאנחנו באמת חלוקים.

כמו שכתבתי בהתחלה, יש הבדל גדול בין שיח למחקר. בשיח כל אחד מהצדדים מנסה לבטא את עצמו, מעוניין לשנות וחשוף להשתנות, המחקר מתבונן מהצד, שומר מרחק ולא נוגע. האם אפשר לייצר שיח עם מחקר? בעיני, זו שאלה טובה, שיח ומחקר הם כמעט שני הפכים, הייתי רוצה להשאיר שאלה זאת כפתוחה.

ובכל זאת חיזוק מסויים קיבלתי מפירוש של הרב יצחק גינזבורג:

בפירוש שלו על ההגדה של פסח, הרב יצחק גינזבורג מתאר את "הבן השישי", כהמשך לוורט הידוע של הרבי מלובביץ' על הבן החמישי - זה שלא מגיע כלל לשולחן הסדר, ויש צורך להזמין אותו באופן מיוחד. הרב יצחק מסביר שם שבדורנו יש גם מציאות של " הבן השישי" - אותו בן מופיע בשולחן הסדר, כחוקר ומתעניין, לטענתו הוא בא כדי להביט מן הצד, אולי אפילו כדי לספר אחר כך את חוויותיו. אבל אם יורשה לנו באותה מידה לחקור אותו, ולהסתכל עליו מהצד - אפשר לזהות בקלות, שהמבט ה"אובייקטיבי" מסתיר שייכות פנימית, וההתעניינות מלמדת על עניין ו אפילו הזדהות במקום מאד מאוד עמוק.

מה העבודה של "הבן השישי"? הרב יצחק מסביר שלבן השישי יתרון, אם תתקלף השכבה החיצונית הכביכול אובייקטיבית ומנותקת, יישאר מעין 'מבט על' שמסוגל לעשות סדר, ולתת תמונה כוללת, חצי חיצונית שיכולה לגלות עומק מיוחד שיש ביהדות, עומק כזה שאפשר לראות דווקא מרחוק.

בעיני, הלימוד המשותף והעבודה שאנחנו עושים יחד, לא מעניקה הכשר לכל מה שמביא איתו עידן, ממש כמו שהוא לא חושב שכל מה שאני עושה הוא חיובי, ישנם גם דברים שבעיני מזיקים וחוטאים לאמת, סביר להניח שגם הוא חושב את אותו הדבר עלי. אבל אני כן מתפלל ומקווה שהלימוד המשותף שלנו יוכל להביא תוצר מקורי ומעניין - כזה שאפשר לראות דווקא מתוך הריחוק, ואולי אולי זה יהפוך לגשר של הבנה בין חלקי העם, גשר שאפשר לעבור עליו גם בלי להתפשר ולוותר.

Research and Discourse [UPDATED, with much appreciation, translation by HDG]
In a new column, Meir Ettinger tells of what brought him to a joint partnership with anthropologist Idan Yaron and the difference between objective research and conversation between different people

In the past year and a half I have been studying regularly with Dr. Idan Yaron, who sees himself as "a researcher of the extreme and radical right." In the joint study we learned a number of articles from Rabbi Yitzhak Ginzburg's book "Malchut Yisrael" Which I believe to be at the heart of the debate between the religious right and the secular left.

The first issue I chose to study was "War Ethics," a subject that Idan went to many times as a military psychologist, and naturally preoccupies me too. Over time the study became profound, challenging, and in my personal opinion also original, this is why despite my firm opposition at first I finally agreed to put things down in writing and publish.

The connection between us is not easily created, the fears and doubts - is this true? Is there much benefit to the damage - the existing one -? I do not have a complete answer to these questions, and certainly I do not want anyone to look at this as a role model without thinking good to himself whether this is the right step.

Over the years, many journalists and researchers have approached me who wanted to write about the world of hilltop youth or the extreme right.

I think that the gap between the worlds is so great, so that even if we assume that these are people who are not politically biased (and such cases are very rare) without translating the language and the basic assumptions without going into the depths of Jewish life. Even if they can accurately paint the external appearance of reality, the image that the reader will see it will look strange and distant.

Because I truly believe that the logic of the Holy Torah is based on a completely different view of the world, of the values ​​that guide it, and any attempt to 'explain' our world, especially public affairs in the democratic language, is impossible.

This is the response I answered to Idan the first time he approached me, and sent [me] a passage he wrote about me, which included a description taken from the press. I explained to him that such work is superficial to me, and that ultimately - despite his explanation for creating understanding and connecting different parts of the Jewish people In fact produces only separation and hatred.

We talked about how work like the one he did on the so-called "Bat Ayin underground" is superficial to me, since she is trying to learn about a completely foreign world, from that particular world view.

I argued that it is precisely an understanding of the size of the gap between "Jewish" and "democratic" that will eventually be able to establish a stable bridge, without having to lie or blur our positions. Idan continued to insist that he was really interested in learning and knowing, and was ready to interview me in the "Jewish language." After consultation with a friend, and with the consent of [my] Rabbi I suggested that he study, and this is how our Chavruta was born, which also led to a joint trip to Rosh Hashanah in Uman.

As I wrote earlier, the study and cooperation did not come easily to me and I have been deliberating about it until now. Among other things, the claim was made that this reflects a non-Jewish world view that there is no single truth, and all opinions are equal. I completely agree with this argument. I will have a lot to discuss on this point with Idan: The external view is foreign to Judaism. The Torah is a Torah of life. We believe that it is an absolute truth, a tree of life, and when you disconnect it from the " Really,  “Real” or to understand its depth and secrets. [this sentence needs correction, please]
CORRECTION:  ...we believe that it is absolute truth, a tree of life, and when we disconnect it from "the Giver of the Torah," from complete faith, it's really impossible to taste it [the Torah], or understand its depth and secrets.

I think that the "hilltop youth", among other things, grew up out of the understanding that the same academic and media world [correction needed] is not the same as the heretical spirit in the academic and media world. The separation from the real world, from the connection to nature, and the excess of cleverness [?] cause the loss of the natural faith and the love of the land "for God made man straight, and they sought many accounts.”[?]
CORRECTION: This view of the research world, the claim of "objectivity," stands in complete opposition to the world that I believe in; like people whose dream is a renewal of the connection and love of the Land, I believe that the "hilltop youth," among other things, sprouted out of an understanding that not by "coincidence" is the same wind of heresy blowing in the academic and the media worlds. The disconnection from the real world, from the connection to nature, and an excess of sophistry, cause the loss of natural faith and the love of the Land "because G-d made man upright, and they sought many intrigues." [Kohelet (Ecclesiastes) 7:29, translated from the Stone Edition of the Tana"kh - HDG]

We talked about it a lot during the course of the study and tried to emphasize that in my opinion the problem is not what the results of the study will be, but the research itself. Among other things, during a joint conversation [in] Uman, I came to the conclusion that R. Nachman, who was undoubtedly a great sage, can summarize his central advice in the sentence "Do not talk about, talk to ..." Do not talk about the Creator, speak to him.

It was not for nothing that Rabbi Nachman objected to research and the educated. The external investigation stands in contrast to the internal attentiveness, the position of the examiner and the observer places the person in a distant position that never enables real attachment. In the language of Hasidism it is called 'If there is no opinion - a separation from a minyan'. [?] Knowledge is interpreted as communication and connection. Indeed, when essentially any connection is remote, there is no need for differentiation or reservation. Only a relationship that has an opinion based on separation (similar to a marriage relationship whose beginning is the act of marriage)

So far, one side that mainly emphasizes why not, and what is the other side? There are simple things: that it is never right to give up or close a door to any Jew. That I really believe we have something to say, that if only we can speak our language, in the language of the soul, there is no doubt that this will speak to every Jew. That I believe so much in the Holy Torah, that I have no doubt that if we release ourselves, ask the difficult questions, and answer (to the epicorse in you, the famous example of Rabbi Mendel of Kotzk) there is no doubt that the Torah will prevail.

And, in my opinion, there is a tremendous mission, to stop talking about public affairs as political issues, and to continue to apologize and stammer in the media when the Torah is submissive to Western thinking. I believe we should start treating public affairs as 'spreading Judaism', talking about the Eretz Yisrael just as we talk about putting on Tefillin, and security matters just as we talk about prayer work, speaking Judaism, speaking to the soul of the Jew.

There is a constant dilemma, on the one hand, we are interested in spreading and explaining, and there is no doubt that "spreading your springs crosses” [ש"יפוצו מעיינותיך חוצה”] is not only about matters of private repentance but certainly also and perhaps primarily about what the Torah has to innovate and add to all matters of public leadership and repair society that the world thirsts for Hashem ' , And on the other hand remain determined and adhering to the goal, not to marvel at 'what they will say' and to know 'between light and darkness'.

On the one hand we are interested in creating a dialogue with distant Jews, especially with very distant Jews, which is "the greatness of HKB”H”.