עת לעשות : MEIR ETTINGER

עת לעשות

לפעמים נדמה שקריאת השופר, ללא מילים או יעדים מוגדרים, היא חסרת תוחלת. אך מסתבר, שדווקא הקול הטבעי, העמוק והחודר אל הלב הוא שדרוש לנו - מאיר אטינגר מסכם שנה

• מאיר אטינגר 
 
• כ"ח אלול תשע"ז - 16:26 19/09/2017

משל מפורסם מהבעל שם טוב הקדוש מספר על מלך ששלח את ילדיו הצעירים לציד ביער. הבילוי הסתבך והילדים תעו ואיבדו את הדרך. כשניסו למצוא חזרה את הדרך, רק תעו והסתבכו עוד ועוד במעמקי היער הסבוך. כשהבינו שאיבדו את הדרך התחילו לקרוא לעזרה, אבל איש לא ענה, כעבור תקופה ארוכה חשבו בדעתם שאולי הם שכחו את השפה שבה מדבר אביהם, ולכן החליטו לצעוק סתם ככה – בלי מילים.

ניצוצות ממשל עמוק זה שנאמר על תקיעת השופר, נוכל לקחת גם לאובדן הדרך שמובילה אל הגאולה. בטור הקודם, ביטאתי את תחושותיי על חשבון הנפש שאנחנו צריכים לעשות על הייאוש מהפעילות בשטח. אבל אי אפשר להתעלם מהשאלה הראשונה שצפה כאשר רוצים לעשות תשובה ולהאמין בשטח - מה עושים?

הדרך שבה הלכו רוב כוספי הגאולה, והמייחלים לבניין מלכות ישראל בעשרות השנים האחרונות, קצת הסתבכה ומצאנו את עצמנו אבודים בתוך היער, מתלבטים לאן ממשיכים מכאן, היכן הדרך ממשיכה מכאן.

כנראה שגם השופר שיבשר את הגאולה, כמו במשל, הוא שופר שקורא קריאה ללא מילים, קריאה שמבטאת את הרצון העמוק והפנימי שלנו. לפעמים נדמה שקריאה כזו – ללא מילים, ללא יעדים מוגדרים, מדדי ביצועים, היא חסרת תוחלת. אך מסתבר, שדווקא הקול הטבעי, העמוק והחודר אל הלב הוא שדרוש לנו. שופר הגאולה שיקרא למרד, הוא צעקה ללא מילים, צעקה שעניינה "עת לעשות לה'."

במה דברים אמורים? יש כאלו שנדמה להם שתכליתה של העשייה הוא ההישגים והתוצאות בשטח. כשמקימים מאחז – המטרה היא לראות יישוב פורח. שמטרתו של המאבק על המצב הביטחוני הוא התוצאות המעשיות, וכן הלאה.

כשקובעים מטרות אלו ליעדים, ברור שכאשר הדרך נחסמת, ומגיעים ימים שבהם הקמת יישובים חדשים נעשית לבלתי אפשרית, והשלטון רומס כל מי שחושב לפעול מחוץ לתחומי המושב שקבע – המסקנה תהיה שהעשייה בשטח אינה מועילה.

אנשי החזון אם כן יפנו לתחומי ההסברה, להפצת יהדות ולזירה התרבותית. אנשי המעש יעדיפו להשתלב מבפנים, ולאסוף פירורים מבעד לשולחן. כך או כך, זירת המאבק – בשטח. היכן שנבנה חזון מלכות ישראל, ננטשה, וגם החזון עצמו לאט לאט מתפוגג.

הסוד של השופר שיתקע לפני בוא הגאולה אומר כי אמנם יעדים אלו חשובים, אך הם משניים לעומת העיקר – קול השופר הקורא למרד, למהפכה שתתפשט ותתרחב בכל עם ישראל, ותעורר את הרצון לגאולה. שתמיר את הקיטורים, הפוסטים בפייסבוק, והטוקבקים המתבכיינים ברוח יהושע וכלב: "עלה נעלה וירשנו אותה כי יכול נוכל לה".

את הסוד הזה אפשר להעתיק לכל תחום. האם סיימנו את מלאכת המאבק על שלמות הארץ? ומה עם הארץ שנותרה הרבה לרשתה? מה עם שכם שלנו, ויריחו שלנו – שכחנו את זה? כיצד יהיה רצון בעם לשינוי ההנהגה אם הוא ישכח את החלום הזה, אם הוא לא יזכור בכלל מה הוא מפסיד תחת השלטון הזר הזה?

למה שלא נחזור ונחדש את הצעדות בכל רחבי הארץ שבנט ושקד רוצים למסור לאויבינו, נתקע שם יתד ונקים מאחזים? נכון, לכאורה, לא יצמחו שם יישובים לתפארת, לפחות לא לבינתיים. אבל אם נזכור שלא זו המטרה, נצמיח שם רוח חדשה של מהפכה, שאם נשכיל לנהל אותה בצורה מדויקת תתפשט ותסחוף אחריה רבים מהעם, ששכחו כבר את החזון.

וכן, גם לגבי המצב הביטחוני, ובעיית הגוי אשר בקרבנו. אם רק נשב בבית ונבכה, נתלונן על מחדליו של הצבא, או נכתוב על זה פוסטים בפייסבוק, הגוי אשר בקרבנו יעלה מעלה מעלה ואנחנו נרד מטה מטה.

כאשר אנחנו לא יוצאים לרחוב, לכל מקום שבו היה פיגוע. ומזכירים כיצד צריך להילחם בטרור על פי הוראת הרבי מלובביץ' (במכתב לרמטכ"ל בר לב), שרק "יראת העונש ופעולת תגמול בכוחם למנוע חבלנות", ומהו הפתרון השלם האמיתי – עידוד ההגירה, מה הפלא שאפילו במפלגת 'הבית היהודי' מעודדים עבודה ערבית כפתרון לטרור?

כמה צריך להכות על חטא על התרשלותנו בנושא הר הבית השנה. כמה בושה צריכה להציף את פנינו כשראינו איך המתפללים לאל לא יושיע, הופכים עולמות כדי שלא יתערבו ולו במאומה בפולחנם, ואנחנו... בושנו ונכלמנו להרים פנינו אליך... אילו רק היינו נאספים אז באותם ימים גם אנחנו  וצובאים על השערים, מתפללים ברחובות ולא מסכימים ללכת עד שיפתחו עבורנו את השערים. כמה יכולנו לשנות אז, כמה יכולנו לפעול.

נכון, בלי הסברה והפצה, לימוד התורה והטעמת פנימיות התורה לאחינו התועים, לא תהיה תועלת לכל המעשים האלו. מבלי שנוכל להסביר מדוע המדינה היהודית – מדינת התורה היא הדבר המתוק ביותר לכל יהודי, מעשינו יהיו לבטלה. אך מצד שני, ללא מצוות מעשיות אלו, מבלי שנצא לשטח, לא תהיה לתשובה הציבורית שום אחיזה.

אין זה סוד, הקב"ה לא זקוק לנו כדי שנביא את הגאולה. ובכל זאת הוא רצה את ליבנו. כשאומרים שהקב"ה רוצה את ליבנו, אין הכוונה שמדובר רק בכוונה בלבד ללא משמעות מעשית, ללא כובד האחריות לפעול בדרכי הטבע ולהשיג תוצאות. אך העיקר הוא השמעת קול השופר, לעורר את העם לצאת מהבית ולדרוש גאולה, לדרוש את ארץ ישראל השלמה, לדרוש את בית המקדש, לדרוש כבוד לאומי, את הלב הזה ה' מבקש.

אז איך העזנו בכלל לשאול 'אבל, מה יש לעשות?'. כל כך הרבה עבודה יש, כל כך הרבה מעשים, פשוטים וקטנים השווים לכל נפש שיחד מרכיבים מהפכה של ממש, שביחד ישמיעו את קול השופר, את קול המרד.

שתהיה שנה טובה ומתוקה. שנה של 'עת לעשות לה’. 

Google English Translation

A PROPITIOUS TIME

Sometimes it seems that blowing the shofar, without words or specific goals, is futile. But it turns out that it is precisely the natural voice, deep and penetrating to the heart that we need 

A famous parable from the holy Baal Shem Tov tells of a king who sent his young children for hunting in the forest. The fun got complicated and the children lost their way. When they tried to find the way back, they were lost in the thick woods. When they realized that they had lost their way, they began to call for help, but no one answered. After a long time they thought that perhaps they had forgotten the language spoken by their father, so they decided to shout just like that - without words.

Sparks of this deep administration, which is said to be blowing the shofar, we can also take the loss of the path leading to redemption. In the previous column, I expressed my feelings at the expense of the soul that we have to do about the despair of activity on the ground. But one can not ignore the first question he had expected when he wanted to do teshuvah and believe in the field - what to do?

The way most of the Redeemers went, hoping for the establishment of the Kingdom of Israel over the past few decades, got a bit complicated and found ourselves lost in the forest, wondering where to go from here, where the road continues from here.

Apparently, the shofar that will proclaim redemption, as in the parable, is a shofar that reads reading without words, a call that expresses our deep and inner desire. Sometimes it seems that such a call - without words, without defined goals, performance measures - is futile. But it turns out that it is the natural voice, deep and penetrating to the heart that we need. The shofar of redemption that will call for rebellion, he shouted without words, a shout that means "a time to do to God."

What do you mean? There are those who think that the purpose of the activity is the achievements and results on the ground. When you build an outpost, the goal is to see a flourishing settlement. The purpose of the struggle over the security situation is the practical consequences, and so on.

When these goals are set for goals, it is clear that when the road is blocked, and when the establishment of new settlements becomes impossible, and the government tramples anyone thinking of operating outside the boundaries of the moshav, the conclusion will be that the action on the ground is ineffective.

The visionaries will then turn to the areas of public relations, the dissemination of Judaism and the cultural arena. People of action will prefer to integrate from within, and collect crumbs through the table. Either way, the scene of the struggle - in the field. Where the vision of the kingdom of Israel was built, abandoned, and the vision itself slowly dissolves.

The secret of the shofar that will be stuck before the arrival of the redemption says that while these goals are important, they are secondary to the main thing - the sound of the shofar calling for rebellion, for a revolution that will spread and expand throughout the Jewish people and awaken the desire for redemption. Which will turn off the whining, the Facebook posts, and the talkbacks whistling in the spirit of Yehoshua and Kalev: "Let us ascend and inherit it, for we can overcome it."

This secret can be copied to any field. Have we finished the struggle for the integrity of the land? And what about the land that remained to be inherited? What about our Nablus, and our Jericho - have we forgotten that? How will the people want to change the leadership if they forget this dream, if they do not remember what it is missing under this foreign government?

Why do not we go back and renew the marches all over the country that Bennett and Shaked want to hand over to our enemies, get stuck there and build outposts? It is true that there will not be glorious settlements there, at least not for the time being. But if we remember that this is not the goal, there will be a new spirit of revolution that, if we manage to manage it accurately, many of the people who have already forgotten the vision will spread.

And also with regard to the security situation and the problem of the gentile among us. If we just sit at home and cry, we will complain about the army's failures, or write posts about it on Facebook, the gentile among us will rise up and we will go down and down.

When we do not go out into the street, wherever there was a terrorist attack. "What is the real and complete solution - the encouragement of immigration? It is no wonder that even in the 'Jewish Home' party, Arab work is encouraged," he said. As a solution to terrorism?

How much should we repent for our negligence on the subject of the Temple Mount this year? How shameful we must face when we see how the worshipers of God can not save, turn worlds so that they will not interfere with anything in their rituals, and we ... ashamed to meet you. If only we had gathered then, we would have gathered on the gates, They agree to go until they open the gates for us. How much we could change then, how much we could have done.

It is true that without Torah and distribution, Torah study and the teaching of the Torah to our errant brothers, there will be no benefit to all these actions. Without being able to explain why the Jewish state - the state of the Torah - is the sweetest thing for every Jew, our actions will be annulled. But on the other hand, without these practical commandments, without going into the field, the public answer will have no basis.

It is no secret that God does not need us to bring redemption, but nevertheless He wanted our hearts, and when we say that God wants our hearts, it does not mean that we are speaking only with intent and without practical significance. But the main thing is to listen to the sound of the shofar, to inspire the people to leave the house and demand redemption, to demand the Greater Land of Israel, to demand the Temple, to demand national honor.

So how dare we even ask, 'But, what should we do?' There is so much work, so many simple and small deeds that are equal to every soul that together constitute a real revolution, that together they will hear the sound of the shofar, the voice of rebellion.

Let it be a good and sweet year. A year of 'a time to do to Go.'