Meir Ettinger – לעשות תשובה – להאמין בשטח 07/09/2017

לעשות תשובה – להאמין בשטח

השנה שחלפה הייתה שנה של ניתוק מהמעשה. החזון הסתגר בגבולות הכתיבה והדיבור, ואת עולם המעשה שוב הפקרנו

• מאיר אטינגר 
 
• ט"ז אלול תשע"ז - 16:36 07/09/2017

חודש אלול, הוא חודש של תשובה, וככזה הוא מעורר מחשבות הרי בעוד שבועיים יהיה יום ההמלכה של ה', ואז נישאל: מה עשינו השנה כדי להמליך את ה'?

גם למי שעוד מצליח לדחוף לשגרת יומו העמוס במשך השנה עשייה למען הכלל, ולהפוך את הכיסופים לגאולה שלמה לצעדים קטנים של עשייה, חודש אלול הוא זמן מתאים יותר לשאלות גדולות יותר.

שאלות שהן לא רק "כיצד מגיבים לאירוע חדשותי?", או "כיצד נוכל להמשיך את הפעולות שבהם התחלנו?". כחודש של תשובה, זוהי הזדמנות לשאול שוב שאלות כמו מהי הדרך הנכונה, וכיצד זה ש'כלה קציר עבר קיץ' ואנחנו עדיין לא נושענו.

בכל פעם כשמגיע חודש אלול, שוב נשמעים באוויר הצלילים של קול דודי הדופק, שמזכיר לנו כי נדרש מאיתנו קודם כל להיות 'אני לדודי', ורק אחר כך יהיה גם 'דודי לי'. מפתח הגאולה נמצא בידינו, גם אם אנחנו נראים לעצמנו עייפים מותשים ולגמרי מבולבלים.

אם יורשה לי לעשות חשבון נפש אישי-ציבורי, השנה שחלפה (אולי עוד קצת לפני) הייתה שנה של ניתוק מהמעשה. החזון הסתגר בגבולות הכתיבה והדיבור, ואת עולם המעשה שוב הפקרנו.

אם רק לפני דור, היו המשאבים כולם מופנים להאמין בשטח, בהקמת מאחזים והתיישבות, בנטיעה וכיבוש. אם רק לפני עשור יצאנו לרחובות, הפגנו ומחינו - היום בעידן הרשתות החברתיות, איבדנו את האמון בשטח. פיגועים חולפים מול אוזנינו ואנחנו מסתפקים בכתיבת מאמר או תגובה למאמר. את יישוב הארץ הזנחנו לגמרי, ואפילו מאורעות הר הבית חלפו ללא פעילות מעשית כל שהיא.

יש בזה צד נכון של התבגרות, צדדים של עליית קומה שדרוג והשתכללות, אבל אם נשים לב, לאווירת הנכאים, לבלבול ולאובדן החזון, שבאה יחד עם עזיבת המעש - קל מאד למתוח קו רצוף ביניהם. הרשתות החברתיות הללו, על כל יתרונותיהם, בנו מחסומים של ניכור בין נפש לנפש, מחסום החוסם מפני חום, מפני התלכדות ומפני התגייסות למהפכה.

אפשר להוסיף לכל זה את העובדה כי הממשלות איתם אנו מתמודדים היום הם ממשלות ימין, ובכל הצמתים המרכזיות של השלטון יושבים אנשים דתיים. 'מהפכת' ההשפעה מבפנים כמעט והושלמה, והעיכובים נתפסים עתה רק כעניין של זמן. ההתמודדות בזירה שלא הייתה מוכרת עד עכשיו, דרשה חידוד רעיוני עמוק עוד יותר, זאת יחד עם צורך בשינוי הכלים המוכרים, במקוריות ויצירתיות. 

כל אל הרחיקו אותנו מהשטח. השנתיים האחרונות הפכו לשנות יובש בכל זירה של עשייה הקשורה לשטח ולמעשה בפועל. לא טוב להאריך בדבר המצער, אבל אם נהיה כנים, נוכל לראות איך ללא הקשר לאדמה, למעשה - החזון מתייבש. עד שאפילו לדבר על מלכות ישראל, ככה בפשיטות כמו בעבר - כבר לא כל כך פשוט.

כאשר יהודי חוזר בתשובה לא ניתן להסתפק בשינוי תפיסתי ובקבלת האמונה בה'. גם אדם שהוא 'מאמין בלב', עוד לא עשה את מהפכת התשובה. רק כאשר אדם מחליט לתרגם את האמונה בה' למצוות מעשיות, הוא הופך ל'בעל תשובה', והתשובה משנה את מהותו.

כך גם את התשובה הציבורית של ציבור רחב והולך שבוחר בחיים של קדושה, בחיים על פי התורה והולך בדרך חיים זו, חובה לגבות ב"מצוות מעשיות" - בפעילות בשטח.

פעילות כזו שמצד אחד תיבחר להיות כזו המזמינה קהלים מתרחבים והולכים, שתגרום ליהודים להתחבר אליה ולהצטרף לעשייה. אך מצד שני תהיה חדורה ברוח מהפכנית, נועזות, ושבירת המוסכמות.

ואולי הגיע הזמן לעשות תשובה – לחזור ולהאמין בשטח. כי מהפכה עמוקה ורצינית, לא יכולה להתרחש בתרגילים פוליטיים, או על גבי הנייר האלקטרוני, אלו יכולים להיות רק אמצעי עזר למהפכה בשטח.

אולי הגיע הזמן לחזור אל הרחובות ואל הגבעות. "המלך בשדה – בואו ונצא".

Google English Translation

 DO TESHUVA - Believe in the Field

(not sure this phrase 'believe in the field', can anyone suggest what it should be)

The year that passed was a year of disconnection. The vision was closed within the

 boundaries of writing and speech, and we abandoned the world of action again

The month of Elul is a month of Teshuvah, and as such it evokes thoughts.

In two weeks time will be the day of the Lord's kingdom, and then we will ask: What did we do this year to crown God?

Even for those who are still able to push for their busy daily routine for the sake of the public, and turn the yearning for complete redemption into small steps of action, Elul is a better time for larger questions.

Questions that are not just "how do you react to a news event?" Or "how can we continue the actions we started?" About a month of teshuvah, this is an opportunity to ask again questions like what is the right way, and how it is that 'Katzir has passed summer' and we have not yet been saved.

Every time the month of Elul arrives, the sounds of my uncle's pulse sound again, reminding us that we are required first of all to be 'I am my uncle', and only afterwards will my uncle Lee be included. The key to salvation is in our hands, even if we look tired and exhausted and completely confused.

If I may do a personal-public soul-searching, the year that passed (maybe a little while ago) was a year of disconnection. The vision was closed within the boundaries of writing and speech, and we abandoned the world of action again.

If only a generation ago, the resources were all directed to believe in the field, the establishment of outposts and settlement, planting and occupation. If only a decade ago we took to the streets, demonstrated and protested - today in the age of social networking, we have lost faith in the field. Attacks pass in front of our ears and we are content to write an article or comment to the article. We neglected the settlement of the land completely, and even the events of the Temple Mount passed without any practical activity.

There is a correct aspect of maturation, aspects of upgrading and perfection, but if we notice the atmosphere of the melancholy, the confusion and the loss of vision that comes with leaving the act, it is very easy to draw a continuous line between them. These social networks, with all their advantages, built barriers of alienation between mind and soul, a barrier that prevents heat, cohesion, and mobilization for revolution.

One can add to this all the fact that the governments we are dealing with today are right-wing governments, and all the central nodes of the government are religious people. The "revolution" of influence from within has almost been completed, and the delays are now perceived only as a matter of time. Dealing with an arena that has not been known until now requires an even deeper conceptual sharpening, coupled with the need to change the familiar tools, originality and creativity.

All God kept us away. The past two years have become a dry season in every arena of activity related to the area and in practice. It is not good to extend the regret, but if we are honest, we can see how without the connection to the earth, in fact - the vision dries up. So that even talking about the kingdom of Israel, like raids like in the past - is no longer so simple.

When a Jew repents, it is not enough to change his outlook and acceptance of faith in God. Even a person who 'believes in the heart' has not yet done the revolution of repentance. Only when a person decides to translate the faith in God into practical mitzvot does he become a baal teshuva, and the answer changes its essence.

So too the public answer of a broad public that chooses a life of sanctity, life according to the Torah and follows this way of life, must be backed up by practical mitzvot - activity in the field.

Such activity, on the one hand, will be chosen as one that invites growing audiences, which will cause the Jews to connect to it and join the activity. But on the other hand will be imbued with a revolutionary spirit, boldness, and breaking of conventions.

And maybe it's time to do teshuvah - to go back and believe in the field. That a deep and serious revolution can not take place in political exercises, or on electronic paper, these can only be a means of revolution in the field.

Maybe it was time to go back to the streets and the hills. "The king in the field - let's go out."