Meir Ettinger – New Article 8/21/17 (YEHUDA GLICK’S A house of prayer for all peoples)

בית תפילה לכל העמים

טור זה נכתב כהמשך לפולמוס שנערך כאן באתר 'הקול היהודי', סביב סוגיית עליית הר הבית ודבריו של יהודה גליק בנושא

טור זה נכתב כהמשך לפולמוס שנערך כאן באתר 'הקול היהודי', סביב סוגיית עליית הר הבית ודבריו של יהודה גליק בנושא.

לפני שאתחיל שני גילויים נאותים, ועוד אחד בסוף.

1. למרות שאני משתוקק לעלות להר, ונושא המקדש יושב על ליבי. עליתי בפועל בכל חיי, רק פעם אחת בלבד, מאז - או שאני מבוקש על ידי המשטרה, או שהורחקתי מעיר הקודש כולה, או שבכלל ישבתי בכלא.  בחג הפסח האחרון, שחל בחודשים ספורים שבהם השלטון הואיל בטובו לאפשר לי להגיע לעיר ילדותי, ניסיתי לעלות להר, אבל הדבר לא התאפשר 'מפני היד שנשתלחה במקדשנו'

2. הגילוי הנאות השני, שאני חב טובה מרובה ליהודה גליק, שדיבר נגד המעצר שלי, למרות חילוקי הדעות, ולמרות שכתבתי נגדו בבמה זו עוד לפני מעצרי. מקריאת תגובתו לדברים שהתפרסמו כאן בשמו, אפשר להרגיש כי בכל מה שקשור לפן האישי ניכרים דברי אמת. דווקא לאור זה חשוב לי להדגיש נקודה מסוימת.

לכל העמים או לכל הדתות?

יהודה גליק צודק כי בית המקדש נועד להיות, מרכז הקדושה האוניברסלי "בית התפילה לכל העמים". בכל פעם שניבאו נביאינו על הימים שבו אור התורה יגיה חושך וערפל האומות, מוזכר חזון זה בהקשר של בית המקדש, שיהיה מגדל-אור של התורה ויופייה.

הסיבה לכך היא הפוכה מכפי שגליק מציג. בבית המקדש היתה כתובת ברורה בחיל, גזענית ובוטה, שקראה לבני אומות העולם שלא להיכנס לפנים מהחיל. דווקא הבדלה זו, היא שמאפשרת את הפיכתו של המקדש, לכזה המושך אליו את בני האדם מכל קצוות תבל.

המסר המהדהד בכל פעם שהתורה מדברת על המקדש היא חובת ההבדלה, הלווים מצטווים שוב ושוב לשמור את משמרת הקודש, כדי למנוע מיתה כתוצאה מאי זהירות בקדושתו.

מורנו הבעש"ט לימד כי כל תהליך תיקון מורכב משלוש שלבים: הכנעה-הבדלה והמתקה. את ההכנעה וההמתקה כולנו מכירים עוד לפני בואו של הבעש"ט, התוספת שהוסיף "ההבדלה" - היא שמאפשרת לשלב בין היראה לאהבה, בין הכסופים למקום המקדש, התאווה שלנו לדירה בתחתונים, למורא המקדש ולזהירות ולהקפדה על כללי ההלכה.

אותה ההבדלה עליה אנחנו מברכים כל שבוע, היא שמאפשרת לנו לשמור על עצמנו מצד אחד מפני התבוללות וטמיעה בגויים, להילחם באויבינו ולהכניעם. ומצד שני לפתוח את הדלת אל "הנוכרי אשר יבוא מארץ רחוקה ושמע את שמעך".

הסכנה היא כאשר "בית התפילה לכל העמים", הופך ל"בית תפילה לכל הדתות" – "במסגרת זאת אני רואה חובה לשתף פעולה גם עם בעלי אמונה לא יהודים מכל הדתות. כשאני רואה מוסלמי או נוצרי מתפללים בהר הבית זה משמח אותי ביותר – זו הגשמת נבואת הנביאים", כתב גליק.

על העבודה הזרה אמרו חז"ל ש"ותרנית היא", מה שאינו אמת גם אינו קנאי. "האמת היא אחת אבל השקר יש הרבה", לימד ר' נחמן מספר פעמים בליקוטי מוהר"ן. אנחנו חוזרים על כך שלושה פעמים ביום בתפילת "עלינו לשבח", הרומזת כמובא בספרי הראשונים לאיסלאם ולנצרות, שאיננו משתחווים "להבל וריק = ישו (ימ"ש) או לאל לא יושיע = מחמד. מצהירים כי "ה' הוא האלוקים אין עוד מלבדו" ומקווים כי "האלילים כרות יכרתון, וכל בני בשר יקראו בשמך"

"התגשמות נבואת הנביאים", כתב יהודה, אלו נביאים?

ישעיה שאמר "כי קצר המצע מהשתרע"? (ישעיה כח,כ) – "רבותינו דרשוהו על עכו"ם שהכניס מנשה להיכל קצר המצע הזה מהשתרע מהשתרר עליו שני רעים" [רש"י]?

או ירמיה שקונן "לא האמינו כל מלכי ארץ כי יבוא צר ואוייב בשערי ירושלים"? או "וה' אלוקים אמת הוא, אלהים חיים ומלך עולם מקצפו תרעש הארץ"?

נכון. הרמב"ם חותם את ספרו הגדול בהסבר כי הדתות המבוססות על אמונה באל אחד, הם חלק מתהליך ה"מיישר דרך לבואו של המשיח", חס ושלום, שהכוונה לא לעודד את מאמיניהם להחזיק בהבלים ובשקרים שלהם, ולמי שיש לו ספקות שיפתח אגרת תימן, "כללו של דבר אין מניחין אותן לחדש דת ולעשות מצות לעצמן מדעתן ".

אהבה = קנאות

לכאורה על מה המהומה? לא עדיף להתאחד סביב העלייה להר, ולהיאבק עליה, במקום לפתח פולמוסים על קוצו של יו"ד?

מהעובדה כי בתורה מודגשת פעמים רבות כל כך חשיבות ההבדלה בכל הקשור למקדש, מסתבר שלא מדובר בדבר מקרי. ההבדלה היא היא הדרך למקדש. לא לחינם קבע הרמב"ם כי ישנם שתי מצוות הקודמות לבניין המקדש - מינוי מלך ומחיית עמלק (המקבילות לסדר הכנעה-הבדלה-המתקה, ראו בספר מלכות ישראל).

המקדש, הוא מקום האהבה בין עם ישראל לקב"ה, בהגדרה חריפה נקרא אף "חדר המיטות", כמשל לעומק האינטימיות והסוד, שבעובדה כי אנחנו – בשר ודם בונים בית ודירה למי שהשמים ושמי השמים לא יכלכלוהו.

כמו זוג המתחתן, לא יכולה להיות חתונה ללא נאמנות, הקנאות והאהבה הם שני הצדדים של  המטבע. "ויתור" בנושאים מעין אלו, אינו ויתור, אלא פירוק האהבה, פירוק המסתיים בגירושין. חז"ל אומרים כי ביום שבנה שלמה את בית המקדש, הביא לביתו את בת פרעה, ובאותו היום ירד גבריאל ונעץ קנה בים, על אותו שרטון נבנתה רומי שהחריבה את בית המקדש השני...

ובעצם. על מה כל המאבק על ההר? הרי מי הם אותם 'היד שנשתלחה במקדשנו' כרגע? חבריו של יהודה גליק למפלגה, שיושבים בספסל הממשלה, ומדוע? בדיוק מאותה הסיבה, מהפחד מפני 'מלחמת דת'.  ומהו כל קיומנו כעם אם לא כמלחמת דת? "הביטו אל אברהם איכם ואל שרה תחוללכם... כי אחד קראתיו" – קראנו לפני שבוע, על מייסד האומה, שעמד מול כל האלילים וניפץ פסיליהם.

נכון. בית המקדש הוא מקום האהבה, אך יותר מכך הוא מקום היראה – לא לחינם נקראה העיר ירו-שלם, ולא אהבת שלם. כי בניין המקדש דורשת יראת חטא, דיוק, וכוונה. ויותר מכל הכרה כי לא אנחנו נושאים את הארון, אלא הארון נושא את נושאיו.

גילוי נאות שלישי

לאחר ששלושה יהודים נעצרו והודו בחטיפת התגמול של נער ערבי מבית חנינא לאחר חטיפתם של שלושה נערים יהודיים בגוש עציון., פרסם יהודה גליק, פוסט שקורא להטיל עליהם עונש מוות, שכלל הצהרה כי הוא מתנדב להשתתף בהוצאתם להורג.

אני לא רוצה להיכנס לשאלות משמעותיות, השייכות לעולם הערכים, ולדרך ההתמודדות עם טרור. גם בגלל שמדובר בנושאים מורכבים וכבדים, שהתקשורת קלת הדעת איננה יכולה להתייחס אליהם במלוא הרצינות, ובעיקר כי מדינת ישראל איננה מאפשרת, לעת עתה, דיון ציבורי על עמדת התורה בנושאים כעין אלו.

מה שכן אפשר לדבר עליו הוא כי דבר פשוט וברור הוא, שחור על גבי לבן, באותו הרמב"ם אשר מצוטט שכתב שמעלים את המת עצמו להר הבית, נפסק שרק מי שהורג בן ישראל – נהרג. כלל זה נכון, בכל מקרה ובכל מצב. זוהי ההלכה, וזאת התורה לא תהא מוחלפת. מובן, כי מי שהורג יהודי כזה, בניגוד והפך ההלכה, הוא רוצח לכל דבר ועניין. גם אם עולם הערכים הליברלי רואה כיום את הדברים הפוך. נכונותו של אדם לרצוח יהודים בניגוד להלכה! בגלל מחוייבותו לעולם הערכים הליברלי אותו אימץ, היא דוגמא קיצונית לעיוות.

[הבהרה לקורא מנדלבליט. למרות קשיים בהבנת הנקרא בקרב פרקליטות המדינה. אין טור זה מעודד או תומך במעשה. אלא רק מתייחס לעמדת ההלכה לאחר מעשה, התייחס לטור זה כמו לטור שעוסק בשאלה האם להטיל עונש מוות למחבלים].

בעיני, זוהי רק דוגמא, למחויבות לעולם ערכים לא- תורני, והכפפת התורה לעולם ערכים זה. הרב כהנא הי"ד דיבר על תופעה זו שקרא לה מודר-דוקסיה. דוגמא זו מצטרפת ליחס לאלאור אזריה, בניגוד לכלל שקבעו חז"ל כי "הבא להורגך השכם להרגו", התורה כידוע אינה עוסקת רק כשר ואסור ובשבת אלא רחבה מיני ים.

לדעתי, ישנו קו אחד הקשור בין שני הנושאים. נכון, צדיקים רבים, לפני השואה התנגדו לציונות, רבים מהם צדיקים שאת מימיהם אנו שותים, ומתורתם חיים. אפשר לזלזל בהם ולהפטיר כי הרבנים הם אלו שתמיד מעכבים את הגאולה, אך נדמה שהיום, כאשר אנחנו רואים את פירותיה של אותה התנועה, ניתן להסתכל על הדברים גם בצורה אחרת.

מי יודע אולי ראו הם, כי אותם אנשים אשר הובילו את המפעל הציוני, הם שיאסרו על יהודים להתפלל בהר הבית, הם שיהפכו להיות "מהרסיך ומחריביך", ועוכריו של מפעל שיבת ציון. מי יודע? אולי אילו היינו מקשיבים להם, ועולים לארץ רק בקדושה ובטהרה. מי יודע אולי אז היה לנו כבר בית מקדש, ולא היינו צריכים להתחנן להציץ איך ערבים משחקים כדורגל בהר הקדוש?

דבר אחד ברור, כי אם ניצמד היום להלכה, אם ניצוק את הכיסופים למקדש בתוך כלים של יראה, ונאמנות להלכה - זו תהיה דרך הנראית ארוכה, אך היא הרבה הרבה יותר קצרה.

ENGLISH GOOGLE (?) TRANSLATION

(It would be nice to have a REAL translation)

A house of prayer for all peoples

This column was written as a continuation of the controversy that took place here on the Jewish Voice website, about the issue of the Temple Mount and Yehuda Glick's remarks on the subject.

Before I start two proper discoveries, and another at the end.

1. Although I desire to ascend the mountain, and the subject of the Temple sits on my heart. I have actually gone up all my life, only once, since then-either I'm wanted by the police, or I've been expelled from the Holy City, or I've even been in jail. Last Passover, which took place in a few months when the government was kind enough to allow me to reach the city of my childhood, I tried to go up to the mountain, but this was not possible 'because of the hand that was implanted in our temple'

2. The second proper disclosure, that I owe great favor to Yehuda Glick, who spoke against my arrest, despite the differences of opinion, and despite the fact that I wrote against him on this stage even before my arrest. From reading his reaction to the things that were published here in his name, one can feel that with regard to the personal aspect, there is truth. It is precisely in this light that it is important for me to emphasize a certain point.

To all peoples or to all religions?

Yehuda Glick is right that the Temple was meant to be, the center of universal holiness "the house of prayer for all peoples". Each time our prophets prophesied about the days when the light of the Torah will reveal the darkness and fog of the nations, this vision is mentioned in the context of the Temple, which will be the light tower of the Torah and its beauty.

The reason for this is the opposite of what Glick presents. The Temple had a clear, racist and blunt address in the Corps, calling on the nations of the world not to enter the army. It is precisely this distinction that enables the Temple to be turned into one that draws people from all corners of the earth.

The message that resonates every time the Torah speaks of the Temple is the obligation of separation. The Levites are repeatedly instructed to preserve the sacred vigil in order to prevent death as a result of a lack of caution in holiness.

The Ba'al Shem Tov taught us that each process of correction consists of three stages: submission, sweetness and sweetness, all of which are familiar before the arrival of the Baal Shem Tov, the addition added by the Havdalah - which enables the combination of fear and love, Our apartment in our [?], the sanctity of the Temple and caution and observance of the rules of Halakhah.

The same distinction we welcome every week enables us to protect ourselves from assimilation and assimilation among gentiles, to fight our enemies and to bring them into submission. And on the other hand to open the door to "the stranger who will come from a far land and hear your hearing."

The danger is when the "House of Prayer for All Nations" becomes a "prayer house for all religions" - "In this framework, I see a duty to cooperate with non-Jewish believers of all faiths. The realization of the prophecy of the prophets, "Glick wrote.

"The truth is one, but the lie has a lot," Rabbi Nachman taught several times in Likutei Moharan. We repeat this three times a day in the "Alenu Le'shabah" prayer, which suggests in the first books of Islam and Christianity, that we do not bow down to "vanity and emptiness = J" or "God is not saved". Declare that "the Lord is no more besides Him" ​​and hope that "the idols are cut off, and all flesh shall be called on your behalf"

"The fulfillment of the Prophets' prophecy," wrote Judah, "are these prophets?"

Isaiah who said, "Because the platform is shorter than the stretch"? (Isaiah 28:20) - "Our Rabbis demanded it for the idol that Menasseh brought into the palace of this short platform, from the one who fell from two righteous comrades" [Rashi]?

[Chabad Isaiah 28:20 – For the bed is too short for one to stretch, and the ruler-it shall be narrow when he enters.]

Or Jeremiah who lamented, "Did not all the kings of the land believe that a narrow and enemy would enter the gates of Jerusalem?" Or "Gd is true, God is life and the King of the universe is the earth will shake the earth"?

Right. Maimonides concludes his great book with the explanation that religions based on faith in one God are part of the process of "straightening through the coming of the Messiah," God forbid, that the intention is not to encourage their followers to hold their nonsense and lies, In general, they do not allow them to renew their religion and make matzos for themselves. "

Love = fanaticism

Supposedly what the fuss about? Is not it preferable to unite around the pilgrimage to the mountain, and fight over it, instead of developing polemics on the thorns of Yudam?

The fact that in the Torah the importance of Havdalah is emphasized so often in everything related to the Mikdash does not seem to be coincidental. Havdalah is the way to the Temple. It was not for nothing that Maimonides determined that there are two precepts that precede the building of the Mikdash - the appointment of a king and the living of Amalek (the parallel to the order of submission - the halakha - the sweetener).

The Temple is the place of love between the people of Israel and God. By definition, even the "bedroom" is used as a metaphor for the depth of intimacy and secret that the flesh and blood are building a house and an apartment for those whom heaven and heaven can not possess.

Like a couple who marries, there can be no wedding without loyalty, fanaticism and love are both sides of the coin. "Giving up" on such matters is not a concession, but the dissolution of love, a dissolution that ends in divorce. Chazal say that on the day that Solomon built the Temple, he brought Pharaoh's daughter to his house, and on that day Gabriel descended and stuck a barrel in the sea. On the same rock was built a Roman that destroyed the Second Temple ...

And in fact. What is all the struggle on the mountain? After all, who are those "hands that were implanted in our Temple" right now? Yehuda Gluck's friends, who sit on the government bench, and why? Precisely for the same reason, from the fear of a 'religious war'. And what is our entire existence as a people, if not as a religious war? "Look at Abraham and you, and Sarah will cause you ... because I have read it" - we read a week ago about the founder of the nation, who stood before all the idols and shattered their statues.

Right. The Temple is the place of love, but more than that it is a place of fear - not for nothing was called the city of Yeru Shalem, and not a complete love. That building the Temple requires awe of sin, precision, and intent. Above all, we know that we do not carry the ark, but rather the ark carries its subjects.

Third due disclosure

After three Jews were arrested and admitted to the kidnapping of three Arab youths from Beit Hanina after the abduction of three Jewish boys in Gush Etzion, Yehuda Glick published a statement calling for the death penalty, which included a statement that he was volunteering to participate in their execution.

•