22 August 2017

Meir Ettinger – 'ולא יכלו דברו לשלום’ 12/08/2017

'ולא יכלו דברו לשלום'

'מה העניינים?', 'וואלה סבבה', 'חוזר לירושלים?', 'לא יודע עדיין'. הסתובבתי אחורה והספקתי לראות בלש מצלם...

  • מאיר אטינגר 
  •  
  • כ' אב תשע"ז - 22:02 12/08/2017



קצת לפני סוף יום העבודה, שלוש וחצי כזה, רפאל התקשר. הוא עושה התוועדות-חפלה לכבוד היום הולדת שלו בבית של ההורים. ניגונים והתחזקויות וקצת דיבורים מרבנו. מה זה בא לי ללכת, יבש כאן בעבודה, אין חיות.
בשומרון לעבוד זה סיפור אחר, כל החבר'ה ביחד צוחקים, נהנים, בארוחת צהריים דברי תורה, שיחות הר"ן התחזקויות.
מאז ההרחקה אני נזרק מאתר לאתר, אפילו לעבוד ביחד אנחנו לא יכולים. עד שאתה שומע על איזה קבלן שמחפש עובדים, אתה מגלה שאיזה חבר שיש לך איסור יצירת קשר אתו כבר עובד אצלו, וצריך לחפש עבודה אחרת.
אולי אתם לא יודעים. אז איסור יצירת קשר זה צו מנהלי שאתה מקבל, ורשומה לך רשימה של אנשים שמרגע זה אסור לך לדבר איתם או להיפגש אתם. אם תופסים אותך באותו חדר איתם, אתה תגמור בכלא.
מה זה בא לי ללכת... אבל זה קצת סיכון, עם רפאל מרשים לי לדבר, אבל בטוח שגם יצחק ונחמיה יבואו. את נחמיה בכלל לא הכרתי לפני שרשמו לי אותו בצו, אחד מתוך 29 אנשים שאסור לי לדבר איתם לחצי השנה הקרובה.
רק אתמול עצרו את דוד ביציאה מהמקווה, בלשים צילמו אותו שלשום בפתח של הכולל כשיצא לשתות קפה עם רפאל לחצי דקה, היום בבוקר הוא קיבל בבית משפט מעצר עד תום ההליכים, ולא בא לי עכשיו כלא לחצי שנה. עוד שבועיים יש בת מצווה לאחותי, ואימא שלי תהרוג אותי אם אני ייעצר.
אבל תכל'ס אי אפשר להיות ככה כל היום בבית לבד, אם אני יישאר כל הזמן לבד אני ירקב, חייבים קצת שיחת חברים, להתחזק ביחד
מה יש לעשות? שמתי קפוצ'ון, אמרתי כמה פרקי תהילים ונסעתי להתוועדות. מזל שהגעתי, היתה התחזקות רצינית, וגם לא מעט צחוקים, למדנו תורה כ"ב בליקוטי מוהר"ן, אבל היה מבאס בגלל דוד, מסכן מה שעובר עליו עכשיו, זרוק באיזה תא מסריח במגרש הרוסים.
באמצע אבא של רפאל נכנס ואמר שהוא הגיע מהשוק וראה שוטרים מסתובבים סביב הבית עם מצלמות, סגרנו את כל הווילונות שלא יוכלו לצלם, והמשכנו ללמוד, אם הם יפרצו לבית, הלך עלינו.
וואי כבר תשע וחצי, אני חייב לעוף למעצר בית, נצא בבודדים,  בהפרשים של חמש דקות בין אחד לשני. ככה זה החיים בהרחקה. כאילו מה עשינו? ישבנו, למדנו. תכל'ס אני לפעמים בטוח שזה רוסיה כאן, הם משוגעים לגמרי, וכולם שותקים.
איך שעליתי לרכבת הקלה, ראיתי בקרון האחרון את אפרים. וואלה, לא ראיתי אותו איזה שנה, היה לו עד לא מזמן גם הרחקה מירושלים, והוא עלה לצפון, עבד שם באיזה חווה, אבל נראה לי שהוא ברשימה שלי, לא לגמרי בטוח, מסוכן מדי לדבר ברכבת הקלה, תכל'ס אני מתגעגע אליו. הוא קלט אותי, עשה לי כזה שלום עם העיניים, כנראה שאני בצו שלו.
בתחנה של התחנה המרכזית הרכבת די התרוקנה, לא עמדתי בפיתוי הלכתי אליו:
- 'מה העניינים?'
- 'וואלה סבבה'
- 'חוזר לירושלים?'
- 'לא יודע עדיין'
הסתובבתי אחורה והספקתי לראות בלש מצלם...
זהו, כנראה בשבוע הקרוב אני יעצר. ד"ש לכולם, אני אוהב את הארץ הזאת ויתגעגע אליה. אין דבר טוב לשבת בכלא בגלל אהבת הארץ. אבל הכי באסה שאם אני כבר הולך לכמה חודשים לכלא, לפחות הייתי עושה משהו רציני, משהו שיועיל לעם ישראל.

   (ENGLISH TRANALATION (Google
Just before the end of the day, three and a half, Raphael called. He makes a banquet for his birthday at the parents' house. Nigunim and reinforcements and a little talk from Rabbeinu. What does it feel like to walk, dry here at work, no animals.
Working in Shomron is another story, all the guys together laugh, enjoy, at lunch, words of Torah, the Ran's conversations strengthen.
Since the exclusion I was thrown from site to site, even working together we can not. Until you hear about a contractor looking for workers, you find that some friend you have a ban on contacting is already working for him, and you have to look for another job.
Maybe you do not know. So the prohibition of contacting you is an administrative order that you receive, and you have a list of people from whom you should not talk to them or meet with them. If they catch you in the same room with them, you'll end up in jail.
What does it feel like to go ... but it's a bit of a risk, with Raphael allowing me to talk, but it's certain that both Yitzhak and Nehemiah will come. I did not know Nechemia before they wrote it to me by order, one of the 29 people I should not talk to for the next six months.
Only yesterday they arrested David at the exit of the mikvah. Detectives filmed him the day before yesterday at the entrance to the kollel when he went out to have coffee with Raphael for half a minute. Today he received a detention court until the end of proceedings. In two weeks there is a bat mitzvah for my sister, and my mother will kill me if I stop.
But it's impossible to be like that all day at home alone, if I stay alone all the time I'll rot, have a little bit of friends talk, get stronger together.
What should be done? I put on a hoodie, said a few Psalms and went to a meeting. I was lucky to have arrived, there was a serious strengthening, and quite a few laughs, we learned Torah in the Likutei Moharan, but he would have sued David, who endangers what he is going through now, thrown in some stinking cell in the Russian Compound.
In the middle of Raphael's father he came in and said that he had come from the market and saw policemen walking around the house with cameras, we closed all the curtains so they could not take pictures, and we continued to study if they broke into the house.
Wai's already nine-thirty, I have to fly to house arrest, we'll go out alone, five minutes apart. That's how life goes. Like what we did? We sat down, we learned. Sometimes I'm sure it's Russia here, they're crazy, and they're all silent.
As I boarded the light train, I saw Ephraim in the last car. I did not see him for a year, he had until recently been removed from Jerusalem, and he went up to the north, worked there on some farm, but I think he's on my list, not quite sure, too dangerous to speak on the light train. He caught me, made me feel so good with the eyes, I guess I'm in his order.
At the central station station the train was empty, I could not resist the temptation I went to:
- 'What's up?'
- 'Walla Sababa'
- 'Return to Jerusalem?'
- 'Do not know yet'
I turned around and saw a detective taking pictures ...

This is, probably this week I will be arrested. There is nothing good to sit in jail because of love for the country, but the worst is that if I have been going to jail for a few months, at least I would have done something serious, something that would benefit the people of Israel.

No comments: