Meir Ettinger – אך הפעם הזה

אך הפעם הזה

הכניעה המבישה של ממשלת ישראל לחמאס מלמדת עד כמה עמוק השבר. עלינו להפנים שרוח הגבורה הלאומית חלפה מן הממסד

• מאיר אטינגר
 
• כ"ז אב תשע"ח - 10:51 08/08/2018

לאחר מעל מאה ימים של טרור העפיפונים בשדות עזה, סבבים של הפצצות על יישובי הדרום, חדירות של מחבלים לתוך שטח מדינת ישראל והתשה סיזיפית של הצבא על הגדר, כשכל אלו לא נענו בשום תגובה ראויה והגיונית ונורמלית, התבשרנו שמדינת ישראל אפשרה לארכי רוצח - סאלח אל ערורי להיכנס לעזה בהבטחת חסינות.

אל ערורי נכנס לעזה בטענה של קידום הפסקת אש, שהמשמעות שלה היא השלמה עם שלטון החמאס ברצועת עזה, והקמה למעשה של מדינה פלסטינית לחמאס בעזה. כל זה תחת המשך טרור העפיפונים, ירי ואיומים להשמדת ישראל.

הכניעה המבישה של ממשלת ישראל למחבלי החמאס מלמדת עד כמה עמוק השבר.

ממשלה שנחשבת לממשלה ה"ימנית" ביותר, מנהלת משא ומתן עם ארגון טרור רצחני, שלא חדל מהשאיפה לחסל אותנו.

כל זה בא כהמשך לעובדה שלכל אורך התקופה של טרור העפיפונים, כאשר אויבינו משלחים עפיפונים כדי לשרוף את שדותינו, מתפאר המתפ"ש מדי חודש באלפי המשאיות שהכניס לתומכי הטרור שבחרו בשלטון החמאס.

אי אפשר לצפות לאן יתפתח המשא ומתן המופקר שמנהלת ממשלת ישראל ה"ימנית" ביותר עם החמאס.

כשהיא מורה לצה"ל 'לנהוג באיפוק'  תוך כדי שמחבלי החמאס ממשיכים להשתולל בהפגנות כל יום שישי ולנסות להצית את שדותינו.

יתכן שכמו שקרא עד היום בדרך כלל, הערבים יצילו את המצב בסירובם העיקש, אז כמו בסיפור הידוע גם נאכל את הדגים וגם נגורש מן העיר – המדינה תאלץ לצאת לבסוף למבצע צבאי בעזה לאחר שביזתה את עצמה והשפילה את כבוד ישראל (שהוא כבוד אלוקי ישראל) עד עפר.

במקרה הרע תהפוך הממשלה הזו לממשלה הראשונה שמכירה בשלטון חמאס, ותמורת כמה שנים (במקרה הטוב...) של שקט תצמיח לנו מפלצת של טרור.

רוח הגבורה הלאומית חלפה מן הממסד

מציאות הזויה זו מלמדת אותנו כי אותה רוח גבורה לאומית שאפיינה את המפעל הציוני בראשיתו, עברה ממנו.

אין זה סוד כי כבר לא נכון לומר שהדרג המדיני קושר את ידיו של הצבא מלהילחם. כבר ידוע לכל כי צמרת צה"ל אחראית לגמגום לרפיסות ולהיעדר הפתרון.

אותו צבא שמיהר להתגייס בנחישות וללא רגישות למדינת גירוש היהודים מחבל עזה, אינו מסוגל להתמודד עם הדייסה שבישל, ועם תוצאותיה המרות של תוכנית ההתנתקות, בה היו שותפים פעילים כל הקצינים שאמורים להתמודד עם תוצאות מעשיהם.

מסתבר היום כי הימין, בדיוק כמו השמאל חסר את אותה רוח גבורה והאמונה בצדקת הדרך שהיתה להם אולי בעבר.

אותה רוח גבורה שהסתלקה מן הממסד, והשאירה את הגמגום והביזיון, עברה לשרות על נוער הגבעות, ועל כלל יראי ה', אנשי התורה והמצוות שמובילים היום את אהבת הארץ והאכפתיות לכבוד עם ישראל.

דווקא לאור מציאות זו, תפקידנו – תפקידם של אנשי האמונה והתורה להוביל את המאבק נגד הממשלה המגמגמת הזו, ולקרוא לכיבוש עזה, וחיסול ארגוני הטרור לפי הוראת הרבי מליובאוויטש ש'ניתוח עושים בבת אחת'.

עלינו להפנים שרוח הגבורה הלאומית שהיתה קיימת בעבר חלפה מן הממסד.

רוח הגבורה והאחריות על מצבו הביטחוני והלאומי, והסמיכה על כבוד ישראל שהוא כבוד ה' – מוטלת על כתפינו, ושיהיה ברור לנו שהממסד המתפורר אינו מסוגל ואינו רוצה להכניע באמת את האויב.

לא מדובר בעניין של פתרון מעשי  וריאלי, או בחישוב אסטרטגי – כאלו ישנם למכביר. מדובר אך ורק בעניין של אמונה בבורא עולם ובזכותנו על הארץ ובכוח הרצון.

הלווית רס"ר אביב לוי הי"ד שנורה בידי צלף ערבי בגבול עזה (רן כרמי בוזגלו - ציונות בנחישות)

נרדפים על ידי הממסד אך דואגים לעם ישראל

הנביא מספר לנו על כך שבזמן שדוד המלך בורח משאול, ומתחבא במדבר יהודה מגיעה לאוזניו השמועה על כך שהפלישתים – יושבי חבל עזה באותם ימים, נלחמים בקעילה ופוגעים בחקלאות - שוסים את הגרנות.

זו מציאות שיכולה להזכיר לנו את טרור העפיפונים. דוד שואל את ה' באורים ותומים האם לעזור לתושבי קעילה? כשאנשי דוד חוששים מאד מהצעד המסוכן.

התשובה של ה' (פעמיים) היא חד משמעית – לרדת, ודוד אכן יורד ומושיע את תושבי קעילה מיד פלישתים. שאול ממהר לנסות לתפוס את דוד שנמצא בתוך עיר מוקפת חומה, ודוד שואל באורים ותומים האם יסגירו תושבי קעילה אותן הציל ממש עכשיו אותו לידי שאול – והתשובה היא שכן. ברגע האחרון נחלץ דוד מידי שאול ומצליח לברוח מקעילה.

סיפור זה כמו כל סיפורי הנביאים נועד ללמד אותנו.

העובדה שאנחנו נרדפים על ידי הממסד, אינה פוטרת אותנו מהידיעה שהאחריות לדאגה והאכפתיות ממצבו הביטחוני של עם ישראל מוטלת עלינו.

אין בכוחו של הממסד הישן לעזור עוד. תפיסות העולם שהחזיקו אותו התפוררו, כחלק מתהליך חיובי של התפוררות הקליפה שחנקה את הרצון חשוב אל ה' שהיה חבוי בתוך הרצון לחזור לארץ.

כעת – רק שומרי התורה והמצוות הפועלים מתוך קריאה בשם ה' ודבקות בבורא מסוגלים להוביל את העם לניצחון.

"באנחות לא ניוושע" אנחנו מוכרחים להתעורר ולקחת אחריות, ולשכנע את עם ישראל ש"אין ברירה – מוכרחים לכבוש את עזה".

ברוח קריאתו של שמשון כשנהרג בעזה: "זכרני נא וחזקני נא אך הפעם הזה", כי ניתוח עושים בפעם אחת. 

 . . .But this time

The shameful surrender of the Israeli government to Hamas shows how deep the crisis is. We must understand that the national spirit of heroism has passed from the establishment

After more than a hundred days of kite terror in the fields of Gaza, rounds of bombings on the southern settlements, infiltrations of terrorists into the territory of the State of Israel, and the Sisyphean army's assault on the fence, when all of them did not respond to any reasonable, logical and normal response, Are forced to enter Gaza with a guarantee of immunity.

entered [ . . . ] Gaza on the pretext of promoting a cease-fire, which means accepting Hamas rule in the Gaza Strip and establishing a Palestinian state for Hamas in Gaza. All this under the continuation of kite terrorism, shooting and threats to destroy Israel.

The shameful surrender of the Israeli government to the Hamas terrorists shows how deep the crisis is.

A government that is considered the most "right" government, is conducting negotiations with a murderous terrorist organization that has not ceased to seek to destroy us.

All this comes as a continuation of the fact that throughout the period of kite terror, when our enemies send kites to burn our fields, COGAT boasts every month of the thousands of trucks that it has brought to the supporters of terrorism who have elected Hamas.

It is impossible to predict where the far-fetched negotiations that the "right-wing" Israeli government is going to take place with Hamas.

When she instructs the IDF to "exercise restraint" while the Hamas terrorists continue to riot at demonstrations every Friday and try to ignite our fields.

It is possible that, as he has usually read, the Arabs will save the situation with their stubborn refusal. As in the well-known story, we will eat the fish and also be expelled from the city. The state will eventually have to launch a military operation in Gaza after it has humiliated itself and humiliated the honor of Israel dirt.

In the worst case, this government will become the first government to recognize the Hamas regime, and for a few years (at best ...) quiet will produce a monster of terror.

The spirit of national heroism passed from the establishment

This delusional reality teaches us that the same national spirit of heroism that characterized the Zionist enterprise at its inception passed from it.

It is no secret that it is no longer correct to say that the political echelon ties the army's hands to fight. It is already known to all that the IDF leadership is responsible for stuttering and the absence of a solution.

The same army that hastened to enlist with determination and sensitivity to the state of expulsion of the Jews from the Gaza Strip is unable to cope with the porridge that he cooked, and with the bitter consequences of the disengagement plan, in which all the officers who were supposed to deal with the consequences of their actions were active partners.

It turns out today that the right, just like the left lacks the same spirit of heroism and belief in the justice of the way they had perhaps in the past.

The same spirit of heroism that left the establishment, leaving the stuttering and humiliation, went to serve the hilltop youth, and all those who fear God, the people of Torah and mitzvot who lead today the love of the land and caring for the people of Israel.

It is precisely in light of this reality that our role - the role of the people of faith and the Torah - is to lead the struggle against this stuttering government and to call for the occupation of Gaza and the liquidation of the terrorist organizations according to the instructions of the Lubavitcher Rebbe.

We must understand that the national spirit of heroism that existed in the past has passed from the establishment.

The spirit of heroism and responsibility for its security and national situation, and the authorization of Israel's honor, which is God's honor, rests with us, and it is clear to us that the disintegrating establishment is incapable and does not really want to subdue the enemy.

This is not a matter of practical and realistic solution, or strategic calculation - there are many. It is only a matter of faith in the Creator and our right to the land and the will.

PHOTO

Are persecuted by the establishment but are concerned about the Jewish people

The prophet tells us that while King David flees from Saul and hides in the Judean Desert, he hears rumors that the Philistines, the inhabitants of the Gaza Strip at the time, are fighting the agglomeration and harming agriculture.

This is a reality that can remind us of the terror of kites. David asks God to help the inhabitants of Keila. When the people of David are very afraid of the dangerous move.

The answer of the Lord (twice) is unequivocal - to descend, and David indeed descends and saves the inhabitants of Keila from the Philistines. Shaul hastens to try to catch David, who is in a walled city, and David asks the urim and tumim whether they will turn over the residents of Keila whom he has now saved to Shaul - and the answer is yes. At the last moment, David was rescued from Shaul and managed to escape from an operation.

This story like all the stories of the prophets is meant to teach us.

The fact that we are persecuted by the establishment does not exempt us from the knowledge that the responsibility for concern and concern for the security situation of the Jewish people rests with us.

The old establishment can not help anymore. The worldviews that held him crumbled, as part of a positive process of disintegration of the shell that suffocated the important desire to God who was hidden within the desire to return to the land.

Now, only the Torah and mitzvot who act by calling for God and adhering to the Creator are able to lead the people to victory.

"We will have to wake up and take responsibility, and convince the Jewish people that" there is no choice - we must conquer Gaza. "

In the spirit of Shimshon's call when he was killed in Gaza: "Remember me, please strengthen me, but this time," because surgery is done once.