מי ישמור על ארץ ישראל?
מי שהתחבק עם החיילים בגוש קטיף, וקרא לתלמידיו לא לסרב פקודה – ובכך למעשה הכשיר את גירוש יהודי חבל עזה, נושא באחריות לתוצאותיה של ההתנתקות
אני לא כותב בדרך כלל על פוליטיקה, ולא מייחס למה שנעשה בבחירות בכנסת חשיבות מיותרת. למרות זאת הפעם רוצה לכתוב על נקודה מסוימת מכיוון שלמרות שיש לה נגיעה פוליטית היא בעיקר רעיונית, ונראה שצריך להתכונן אליה כי חלילה וחס אולי נזדקק לה בבוא היום.
בכל יום כאשר הייתי יוצא מבית הספר בכיתה ח' הייתי רואה את הכתובת שהייתה מרוססת בספריי צבע על הקיר: "לאן נעלם אפי איתם?" הכוונה הייתה למנהיג המפד"ל שהמשיך לשבת בממשלת שרון באתה שנה גם כאשר הצבא הכין את חייליו מנטלית לגירוש היהודים מחבל עזה, ונזכר לעזוב רק לאחר שתוכנית ההתנתקות הייתה בלתי הפיכה. אני לא יודע מי ריסס את אותה הכתובת, אבל נזכרתי בה השבוע כאשר נבחר יו"ר הבית היהודי החדש.
ישנה סבירות לא נמוכה שאחרי הבחירות הנוכחיות נצטרך לצאת למאבק נוסף על שלמות הארץ, שלמות הארץ שהיא גם שלמות העם, כי העם והארץ אחד הם. איש לא יודע בדיוק מה מתכננים נתניהו וטראמפ במה שמכונה "עסקת המאה", אבל ניתן כבר להבין שאנחנו עומדים בפני ניסיון לא פשוט. גם אם לא יפנו אף יישוב במסגרת אותה עסקה, וגם אם אפילו להפך לפתע יאושרו מאות יחידות דיור ביישובים, רוצים לקרוע את ארץ ישראל לגזרים ולמסור אותה ליד זולתנו מן האומות, והפעם זה יבוא דווקא מ"מחנה הימין".
אם הדבר יקרה ח"ו, נאלץ להתמודד במאבק הזה עם הנהגה זהה לאותה הנהגה שסירסה את המאבק ההוא, להנהגה שמה שחשוב בעיניה הוא להיות 'יפה', ושאינה מסוגלת להעמיד את התורה מעל חוקי המדינה.
מי שהתחבק עם החיילים בגוש קטיף, וקרא לתלמידיו לא לסרב פקודה – ובכך למעשה הכשיר את גירוש יהודי חבל עזה, נושא באחריות לתוצאותיה של ההתנתקות לא פחות מאשר מבצעיה, הוא נושא באחריות לטילים שנורים על אשקלון ובאר שבע, לטרור הבלונים והעפיפונים, ולמדינת הטרור בעזה שמאיימת ומסכנת את יושבי ארץ ישראל.
וכל זה למה? כי מי שלא הבין אז שמדובר בפיקוח נפש, מי שבחר להפוך את המאבק נגד ההתנתקות לעניין 'ערכי', לעניין של 'רוח', שבו צריך לבחור איזה 'ערך' יותר שוב – עם ישראל או ארץ ישראל, כאילו בכלל אפשר להפריד ביניהם. שייך בדיוק לאותו עיוורון של אלו שהובילו את ההתנתקות, קל וחומר אם הוא צפה את תוצאותיה של ההתנתקות ולמרות זאת בחר לסכן חיי יהודים בשם רעיונות והגיגים.
מי שלא מאמין ברצינות לדברי התורה שהזהירו שאם לא נוריש את יושבי הארץ – יהיו אלו לשיכים בעינינו ולצנינים בצידנו, ולא התייחס להתנתקות כאל פיקוח נפש של ממש, וחילול ה' – איך אפשר לסמוך על אדם כזה שיישא באחריות ביטחונית או שישמור על ארץ ישראל?
כאשר שאול המלך ננזף על ידי שמואל לאחר שלא קיים כראוי את מצוות מחיית עמלק אומר לו שמואל שני פסוקים שתוכנם לכאורה הפוך: מצד אחד הוא אומר לו "אם קטון אתה בעיניך ראש אלפי ישראל אתה" – בפסוק זה הוא מעביר ביקורת על ענווה פסולה, קטנות דעת והתרפסות. ומיד בפסוק הבא "הלא שמוע מזבח טוב, להקשיב מחלב אילים" – ביקורת לכאורה הפוכה, על כך שהחשיב את דעתו במקום להקשיב לקב"ה.
ללמדך ששתי טעויות אלו הולכות יחד – עודף גאווה מוביל לענווה פסולה, והכנעה במקום שהיא לא רצויה מובילה לקרבות אגו. כאשר יש ענווה במקום של חילול ה' ופיקוח נפש במקום להגיד את דעת התורה בצורה נחרצת כמו שפוסק הרמב"ם: "אם אמר המלך לבטל מצווה – אין שומעין לו", יש גם גאווה אישית ומגזרית.
לעומת זה הנהגה רצויה היא הנהגה של "עדינו העצני" ההנהגה של דוד המלך – וויתור בכל מה שקשור לעניין האישי, ותקיפות בלתי מתפשרת בכל מה שקשור לדברי תורה – רק הנהגה כזאת תוכל לשמור על ארץ ישראל.
No comments:
Post a Comment