24 April 2017

MEIR ETTINGER (continued) – ארדוף אויבי ואשיגם 2/24

כ"ח ניסן התשע”ז ארדוף אויבי ואשיגם

במאמר הקודם הקפנו את התיקון המפורט של ספירת החסד, כעת נתקדם אל ספירת הגבורה ותיקון המצב הביטחוני
בס"ד.
לאחר השבוע הראשון שבו עסקנו במצוות יישוב הארץ בשבוע השני של ספירת העומר המוקדש כולו לספירת הגבורה אנחנו עסוקים בשיפור המצב הביטחוני בשאיפה להגיע לכך שתהיה 'יד ישראל תקיפה' על אויבינו.
כמו שראינו בנוגע ליישוב הארץ כך גם בנוגע לתיקון ההיבט הבטחוני ישנה התכללות – השלכות מעשיות של הפגמים השונים מכל התחומים על הרפיסות הביטחונית של הממסד, לכן תיקון הגבורה עובר גם דרך כל הספירות האחרות.
את שיפור המצב הבטחוני נתחיל בחסד שבגבורה – כדי להילחם כמו שצריך באויבי ישראל אנחנו מוכרחים להיות בטוחים בצדקת דרכנו ובזכותנו על הארץ. כאשר חלקים מעם ישראל מלאים בספקות בנוגע לזכותנו על הארץ, המלחמה באוייב מצטיירת ככיבוש והחוסן הלאומי נחלש. לכן כצעד ראשון עוד לפני ההתחמשות הצבאית ובחינת האפשרויות המעשיות על ממשל יהודי להביע ריבונות בלתי מסוייגת על כל חלקי ארצנו. רק כך יתאפשר לאנשי הצבא להילחם בעוז באלו שאינם מכירים בשלטון היהודי בארץ ישראל.
כעת לאחר שאנחנו מצוידים באמונה בצדקת דרכנו, נוכל לצעוד אל הלוז של השבוע הנוכחי הגבורה שבגבורה - ניצחון בקרב אינו תלוי רק בגודל הצבא ובאמצעים הטכנולוגיים העומדים לרשותו. מניסיוננו אנחנו יודעים שגם ארגוני טרור קטנים וחסרי אמצעים הצליחו להגיע לשוויון מול צה"ל הגדול והחזק. הסיבה לכך הוא הפגם בגבורה שבגבורה – שהתיקון שלו הוא פשוט להיות גיבורים. כמו שמלמד ר' נחמן: "עיקר הגבורה היא בלב. כי הגבור אין לו שום פחד, ועיקר הגבורה הוא בלב דהיינו מי שלבו חזק, אינו מתיירא משום דבר ורץ לתוך קשרי המלחמה, ומתגבר על ידי חוזק ואומץ ליבו". גבורה כזו מתגלה רק כאשר נזכור "כי ה' הוא הנותן לך כוח לעשות חיל", כאשר נפסזיק להישען על עצמנו ועל כוחנו הדל, אז ניזכר כי אין מעצור לה' להושיע ברב ובמעט.
גם לאחר שהתמלאנו ברוח גבורה צריך להתגבר על המכשולים המשפטיים המוכרים לנו ממערכת המשפט הקושרת את ידי הצבא במלחמה מול האויב. זהו כבר תיקון  תפארת שבגבורה – מלחמות ישראל צריכות להישען על מוסר המלחמה היהודי כפי שהוא נקבע במשפט העברי, ולא להצטדק על פי חוקים מעוותים ואנושיים. מלחמה מרוסנת על פי ההלכה הופכת למלחמת מצווה כזו שמעדנת את נפשם של הלוחמים ומשפיעה עליהם רוח קדושה.
המגבלה הנפשית הבאה המוכרת לנו כאשר אנחנו רוצים להילחם באויב הוא החשש 'מה יאמרו הגויים' חשש זה שקשור לפעילות משרד החוץ נובע מהתלות באומות העולם. בפרט עולה טענה זו כאשר עולה הדרישה לעצור את הפיגועים כפי הוראת הרבי מלובביץ' זי"ע שאמר ש"הדרך היחידה למנוע פעילות חבלנית היא באמצעות פעולות תגמול".  טוענים אנשים שפעולות תגמול עלולות לגרור פגיעה ביהודים ברחבי הגלות. המענה לזה לפי תיקון הנצח שבחסד הוא עידוד העלייה וחיסול הגלות כחלק משינוי מדיניות החוץ מתלות באומות העולם להפצת התורה וחכמתה אל כל יושבי תבל.
ונגיד שתחסל את ארוגני הטרור ואז מה? הערבים הרי לא הולכים ללכת מכאן לשום מקום... מכירים את הטענה הזו? בשמה אנשים הוזים שלום דמיוני ומסכנים את חיי כולנו.
אז מה התשובה? – תיקון ההוד שבגבורההוא לענות ש.. הם כן הולכים ללכת מכאן... גם אם צריך קצת אורך רוח, פיתרון שלם תלוי בעידוד ההגירה על בסיס שלוש האיגרות ששלח יהושוע בן נון.
האיום הבטחוני הוא הסימפטום של האיום הקיומי – סכנת ההתבוללות, עד כדי כך שהתורה מזהירה שאילו לא תתקיים מצוות הורשת הארץ אז יהפכו יושבי הארץ "לשיכים בעיניכם ולצנינים בצידכם", כשהמטרה היא למנוע את ההשפעה השלילית הרוחנית על עם ישראל. ממילא כל התעסקות בהיבט הביטחוני ללא תשומת לב לקיום המצווה "לא ישבו בארצך פן יחטיאו אותך לי" תוליד פתרונות חלקיים שלא יועילו לאורך זמן.
היסוד הוא עולם הערכים והרוח שתיקונו תלוי באיחוד התורה והמדע. גם בנוגע למצב הבטחוני ידוע לכל שהאווירה באוניברסיטאות ואצל 'אנשי הרוח' המוכרת כ'שמאלנית' רואה בגבורה ובערכים המסתעפים כנקמה וההבדלה בין ישראל לעמים - ערכים שליליים ולא מוסריים. שיבוש זה המתגלגל אלינו דרך התקשורת הוא אולי הפוגע ביותר, והגורם המרכזי לאובדן רוח הלחימה ובחולשה שלנו מול אויבי ישראל. תיקון היסוד שבגבורההוא תקון מערכות החינוך ועולם הרוח. עלינו ללמוד וללמד על חשיבות הגבורה בשעת הצורך ובשבח הנקמה 'במילתא' כפי שאומרים חז"ל, תיקון זה מתחיל דווקא אצל אנשי הרוח המעצבים את עולם הערכים הלאומי 'ישמח צדיק כי חזה נקם וכו'.
ולסיום השבוע  מלכות שבגבורה – לפני היציאה למלחמה עומד כהן משוח מלחמה ומכין את הצבא בהכנה רוחנית לקראת היציאה לקרב. "האיש הירא ורך הלבב – ישוב וילך לביתו", הבמלחמה ישנם סכנות רבות. מצד אחד המלחמה עלולה להשחית את הנפש ולעורר יצרים שלילייים ומצד שני עלולים ליפול בתפיסה המוטעית ש"כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה". מבית המקדש בא הכהן המלמד אותנו שאת כוחנו להילחם באוייב אנחנו מקבלים רק בסיייעתא דשמיא וללא כל השענות על כוחנו הפרטי. כמו שאמר שלמה בתפילתו  "כי-יצא עמך למלחמה על-אויבו בדרך אשר תשלחם. והתפללו אל ה' דרך העיר אשר בחרת בה והבית אשר בניתי לשמך. ושמעת השמים את-תפלתם ואת-תחנתם ועשית משפטם".
לבסוף תגיע ההמתקה  - עם בניין המקדש יתגשם החזון של 'ונהרו אליו כל הגויים' לאורו של המקדש יתבטלו וייכנעו כל אויבי ישראל אז נוכל לקיים את הנבואה של "וכתתו חרבותם לאיתים".

4 comments:

Neshama said...

Lea or Devorah, maybe someone could offer an English translation, maybe share in this endeavor, for the English speaking readers. Much appreciation.

lea said...

I will hunt down my enemies and get them In the previous article we reviewed the detailed amendment of the count of grace, and now we will proceed to the count of heroism and the correction of the security situation BDS. After the first week in which we dealt with the mitzva of settling the land in the second week of the counting of the Omer, which is dedicated entirely to the sphere of heroism, we are busy improving the security situation in the hope of achieving a "firm Israel" against our enemies. As we have seen regarding the settlement of the land, so too regarding the amendment of the security aspect, there is a combination of practical implications of the various defects on all aspects of the establishment's security, and therefore the correction of heroism also passes through all other spheres. The improvement in the security situation will begin with the grace of heroism - in order to properly fight the enemies of Israel, we must be certain of the justice of our way and of our right to the land. When parts of the Jewish people are full of doubts about our right to the land, the war against the enemy is seen as an occupation and national strength is weakened. Therefore, as a first step before the military armament and examining the practical possibilities of a Jewish administration, we must express unconditional sovereignty over all parts of our country. Only in this way will the military be able to fight fiercely against those who do not recognize Jewish rule in the Land of Israel.


lea said...

Now that we have faith in the justice of our path, we will be able to march to the present week's hallucination of heroism - victory in battle depends not only on the size of the army and the technological means available to it. In our experience, we know that even small and helpless terrorist organizations have managed to achieve equality in the face of the large and powerful IDF, which is the fault of heroic heroism - whose correction is simply to be heroes. Because the hero has no fear, and heroism is in the heart, that is, one who has a strong heart, does not fear anything and runs into the bonds of war, and is overcome by strength and courage. "Such heroism is revealed only when we remember" , When we can rely on ourselves and our meager power, then we will remember that there is no stopping God to save the rabbi and the few. Even after we were filled with the spirit of heroism, we must overcome the legal obstacles that are familiar to us from the legal system that ties the army's hands in the war against the enemy. It is already a Tikkun Tiferet in Gevurah - Israel's wars should be based on the morality of Jewish war as determined by Jewish law, and not be justified by distorted and human laws. A war controlled by halakha turns into a war of mitzva that calms the souls of the fighters and affects them with a holy spirit. The next mental limitation we know when we want to fight the enemy is the fear of what the gentiles will say. This concern related to the activities of the Foreign Ministry stems from dependence on the nations of the world. In particular, this claim arises when the demand to stop terror attacks arises as the Lubavitcher Rebbe stated that "the only way to prevent terrorist activity is by reprisals." People claim retaliation may harm Jews throughout the Diaspora. Encouraging Aliyah and the Exile of Exile As part of the change in foreign policy, the nations of the world depend on spreading the Torah and its wisdom to all the peoples of the world.

lea said...

(Last)

And to say that you will eliminate the sparks of terror and then what? The Arabs are not going to go from here to anywhere ... Do you know this claim? On its behalf, people hallucinate imaginary peace and endanger the lives of all of us. So what's the answer? ... Even if you need some patience, a whole solution depends on encouraging immigration on the basis of the three letters sent by Joshua Bin Nun. The security threat is the symptom of the existential threat - the danger of assimilation, to the extent that the Torah warns that if the commandment of inheriting the land is not fulfilled, then the inhabitants of the land will become "oppressors in your eyes". In any event, any preoccupation with the security aspect without paying attention to the fulfillment of the commandment "do not live in your country lest they miss you" will produce partial solutions that will not help for long. The foundation is the world of values ​​and the spirit that will be corrected depends on the unification of Torah and science. As for the security situation, it is well known that the atmosphere in the universities and among the "intellectuals" who are known as "leftist" views bravery and values ​​as a revenge against Israel and the nations - negative and immoral values. This disruption to the media is perhaps the most damaging, and the main cause of the loss of fighting spirit and our weakness vis-a-vis Israel's enemies. The correction of the foundation, which in its essence is the repair of the educational systems and the spiritual world. We must learn and teach about the importance of heroism in times of need and in the veneration of vengeance, as Chazal say. This correction begins with the intellectuals who shape the world of national values. And at the end of the week, Malchut, heroically - before going to war, Cohen is a war-monger and prepares the army for spiritual preparations for the battle. "The man who is fearful and kindhearted will sit down and go home." There are many dangers in the war. On the one hand, the war is liable to corrupt the soul and arouse negative passions, and on the other hand it may fall into the mistaken perception that "my strength and strength have done me this force." From the Temple comes the Kohen who teaches us that our strength to fight the enemy we receive only with the aid of God and without any reliance on our own power. As Solomon said in his prayer: "For thy people went out to fight against his enemy in the way that thou shalt send them, and pray unto the Lord through the city which thou hast chosen, and the house which I have built for thy name: and the heaven shall hear their prayer and their station and do their judgment. In the end, the sweetening will come - with the building of the Temple, the vision of "all the nations will light up" will light up in the light of the Mikdash and all Israel's enemies will surrender and surrender.