PLEASE USE A NAME WHEN COMMENTING

16 July 2017

Meir Ettinger - נער ישראל – ואוהבהו

נער ישראל – ואוהבהו

אז על מה באמת גל הצווים המנהליים הנוכחי?

מאיר אטינגר כ' תמוז תשע"ז - 13:22 14/07/2017


הצווים המנהליים ממשיכים, מאז כתיבת הטור הקודם, קיבלנו עוד מעצר מנהלי (אליה נתיב – העם איתך!). ועוד לפחות 6 צווים מנהליים חדשים. 2  בחורים שבחרו לשבת בכלא במקום להיכנע לתכתיבי הצו הדרקוני. קשה להבחין באיזו סיבה מיוחדת לצווים המנהליים דווקא עכשיו, אז על מה באמת גל הצווים המנהליים הנוכחי?
  1. ימין פרגמטי וימין משיחי.
אם נשים לב נבחין כי אותם אלו שרודפים אותנו היום, אינם אנשי שמאל, או כאלו שיש להם אנטי מיוחד לדת ולמסורת. היום, בכירי השב"כ, מפכ"ל המשטרה, צמרת הפרקליטות, והיושבים בממשלה כולם אנשים ימניים, רבים מהם דתיים. ה'אליטה החדשה' כפי שהם מכנים את עצמם – בוגרי הציבור הדתי לאומי. והנה – לא רק שלא פסקו הרדיפות. להפך, השנאה והמשטמה של אנשי השלטון כנגד 'חולמי החלומות' רק גדלה, עד כדי כך שכבר לא 'יכלו דברו לשלום'. דווקא אנשים אלו רואים בלהט ובמהפכנות סכנה גדולה, ורודפים את הנוער עד חורמה בצורה שלא היה לה אח ורע בממשלות שמאליות וחילוניות בהרבה.
תופעה זו היא תוצאה של מחלת הקרירות. בדור שלנו, אשר התאוות שולטות בו בכל התוקף, כשמכל הכיוונים אנחנו מותקפים בפיתויים ותאוות, קשה לצייר כיצד ניתן לקבץ רוב של יהודים אשר יבחרו בקדושה, נראה כי תשובה ציבורית אמיתית איננה רלוונטית, ואם כן אין ברירה אלא להתגמש ולוותר. כאשר הבחירה בתורה ומצוות נעשית מתוך קרירות, קשה לצייר כיצד יהיה ניתן להדביק בחזון כזה את כל העם. כך המשיחיות אשר הניעה את שיבת ציון עד כה - הפכה למילת גנאי, וחלומות על מלכות ישראל הוגדרו כמסוכנים וככאלו העלולים לערער את השלווה המדומה שיצרנו כאן.
בעבר הייתה ההתיישבות חדורה בלהט משיחי, ובחיות של אמונה בתורה. התנועה להתיישבות בשומרון כינתה את עצמה "גוש אמונים", מתוך הבנה שהכוח שמניע את אהבת הארץ היא האמונה בה'.  לעומת זאת הדור הצעיר שחונך על ברכי הציונות, אם זה בצה"ל באקדמיה או כאשר הצטרף לאחד מצינורות מערכת השלטון, גם אם אמנם הכיפה נשארה על ראשו, אבל הדת רוקנה מהלהט ומהדבקות. אמונה כזו כבר לא יכולה לדלג מעל מחסום הפרגמטיות וכך נשארנו עם מפכ"ל משטרה דתי שהיה אחראי על פינוי עמונה, שר חקלאות דתי שמאפשר את השתלטות הבדואים על אדמות הנגב יותר מכל קודמיו, וראש המפלגה הציונית דתית שמציע תכנית מדינית הזהה לאסון אוסלו.
השבוע עמד שר הביטחון ליברמן מול העיר קלקיליה אותה הוא רוצה להרחיב, והסביר כי הווכיחוח על הרחבת קלקיליה הוא למעשה וויכוח עקרוני בין ימין פרגמטי לימין משיחי, בנט מיהר להתנער מכינוי ה'גנאי' והבהיר כי הוא הימין הפרגמטי הביטחוני. האמת היא שלמעשה ההבדל בין שניהם הוא כמותי בלבד. ההבדל בין ויתור על שטחי AוB בלבד, אינו שונה מהותית מתוספת של ויתור על עוד כמה דונמים משטחי C.
אין פלא שבמציאות כזו, הפכו נערי הגבעות בעלי החזון המשיחי, חולמי החלומות וסרבני הקרירות לאויבי העם, אלו שמצווה לעקור ולשרש. כדי שלא יבעירו באש אשר בליבם את סביבתם.
הטרגדיה היא שאותה תפיסה פרגמטית ובלתי אמונית, מחלחלת לציבורים רחבים, וגם אל תוך ציבור יראי ה'. עייף ויגע ממאבקים כושלים, מעוד ועוד ניסיונות, מעדיפים להרוויח את מה שאפשר ולנוח בשקט, התוצאה המתבקשת היא שאותם נערים אשר עדיין בוערים, אותם ניצוצות אחרונים, אשר מטבע הדברים, יהפכו ליותר ויותר עמומים ובלתי בהירים יהפכו לבלתי רצויים.
1. נער ישראל.
בתורה מפורסמת ומהפכנית של הרבי מאיזבצ'ה בעל 'מי השילוח', הוא מסביר כי זמרי לא היה אדם פשוט אלא אחד מצדיקי דור המדבר. אדם מרוחק מכל התאוות, שרק לאחר שעשה את כל המאמצים האפשריים, הבין שכזבי בת צור היא זיווגו האמיתי. לא נתעכב על פרטי חשבון מעמיק זה. אך בתורה זו של הרבי מאיזבצ'ה מוסבר חידוש גדול, שנוגע מאד לנקודה המדוברת.

על פי הסברו של הרבי מאיזבצ'ה מסתבר שזמרי עשה מעשה נכון, וזו הסיבה שמשה שתק ולא עשה בעצמו את מעשה פנחס, הפזיזות של פנחס נבעה למעשה מראייה שהיא קצת 'שחור-לבן', ולא העמיקה לשורש העניין. אם כן מדוע התורה משבחת דווקא את פנחס, עד כדי כך שנאמר כי במעשהו הוא כיפר על בני ישראל? ועוד חז"ל מבקרים קצת את משה ומציינים ש'נתעלמה ממנו הלכה'? האם דבריו של 'מי השילוח' מנוגדים לפשט הכתובים?

התשובה של הרבי מאיזבצ'ה מפתיעה ומכוננת. "ועל זה נאמר: כי נער ישראל ואוהבהו". אמנם למפרע הסתבר שמעשהו של פנחס היה קצת נערי, שיחסית למשה הוא ראה את הדברים ממבט שטחי, אך "אף על פי כן, השי"ת אוהבו והסכים עמו, כי לפי שכלו עשה דבר גדול בקנאותו ומסר נפשו". התורה בוחרת ליקר את הלהט והמסירות נפש עבור כבוד שמים, גם אם המעשה בפועל אינו הכי מוצלח, ואולי אפילו נובע מראיה קצת שטחית.

כאשר ההעמקה בפנימיות התורה, ובחשבונות שמים מביאים לכך ש'נתעלמה ממנו הלכה', כאשר מרוב חשבונות הקרירות מתפשטת, דווקא בכוחו של הנוער לנער את הקרירות, ובעזות דקדושה לתקן את המצב. ר' נחמן מברסלב מלמד (תורה כ"ב בליקוטי מוהר"ן) כי ישנם מנהיגים ומפורסמים של שקר, שמנהיגים את הדור, באמצעות עזותם, וברוח חוצפתם הם כופים אנשים תחת שעבודם, תחת התרבות שלהם, ותפיסת עולמם. כדי להינצל מהם הדבר אפשרי רק ע"י עזות. עזות מצד הקדושה. אשר מעיזה לסרב ולקבל את מרותם.

אילולי העזות דקדושה, כולנו כפופים תחת השעבוד של אותם תכתיבים וכללי התנהגות, של אותם גבולות אשר קבעו לנו מה מותר להגיד ומה בלתי אפשרי. בעזרת חשבונאות וקרירות לא ניתן להתגבר על התכתיבים האלו, לא ניתן לשבור את מחסום הפרגמטיות, דווקא בשל כך אוהב ה' דווקא את תכונת הנערות, למרות חסרונותיה השוליים ביחס למעלותיה. אותה נערות היא החסרה לנו היום יותר מכל.

נחל השיטים .
רעיון זה מוזכר בצורה דומה בספרי החסידות בקשר לפסוק בספר יואל "ומעיין יצא מבית ה' והשקה את נחל השיטים", נחל השיטים הוא המקום שבו התרחש חטא בעל פעור ומעשה זמרי וכוזבי. החטא מוגדר כשטות, מכיוון שבהתבוננות לאחור, ברור לכל שאין בו היגיון, התאווה מתגברת על השכל וגורמת לאדם ליפול בחטא. בפרט בעוון בעל פעור, עבודה זרה שהיו עובדים אותה בצורה כה מטופשת וחסרת היגיון. את כוח השטות ננצל לצורכי הקדושה, עבור עמידה תקיפה ועקשנית מול הנסיונות.

הרבי הרש"ב [בקונטרס "ומעיין"] מסביר שכפי שהנפילה בתאוות באה מרוח שטות שמשתלטת על האדם, כך גם הרדיפה אחר הפרנסה, ועודף ההשתדלות במשא ומתן, מקורם ברוח שטות. העובדה היא שלמרות שרובם של עם ישראל הם אנשים מאמינים בני מאמינים, ואילו היינו עוצרים אדם ברחוב ושואלים "יהודי, פרנסה מניין?" התשובה הטבעית תהיה: "פרנסה משמים". למרות אמונה זו שטבועה בלב היהודים הכי פשוטים, אנחנו מוצאים את עצמנו רודפים אחרי הפרנסה, ביגיעות וגם על חשבון עבודת ה'. הריאליות הזו בעיני הרבי הרש"ב היא רוח שטות של ממש. כיצד יתכן שיהודי שמאמין שה' מביא לו את הפרנסה, יעשה השתדלות אשר תפגע בעבודת ה' שלו? ועובדה היא שכולנו חיים יום יום בתוך השטות הזו.

אותה מציאות תמוהה שמצייר הרבי הרש"ב נוכל לראות גם בפעילות למען הכלל. מסתבר שהריאליות והפרגמטיות אינם אלא רוח שטות. אם אנחנו מאמינים כי ה' הוא זה שמנהל את העולם, איך יתכן לפעול תוך כדי ויתור על קוצו של יו"ד מדרישות התורה. הרי באמת "אין מעצור לה' להושיע ברב או במעט", והפעולה שלנו אינה אלא השתדלות. "וכל מי שהוא יהודי אינו חושב בשום אופן שהעסק הוא מקור פרנסתו".

בסופו של דבר ליברמן צודק, אין ספק כי המניע האמיתי של כל אותם נבחרי ציבור דתיים הוא משיחי, מכוח התורה הקדושה הם שואבים את האמונה בזכותנו על הארץ. ההתעקשות המדומה לדמיין שאנחנו פרגמטיים, ולהילחם ברוח המשיחית, אינה אלא רוח שטות.

אם נשים לב נבחין, כי כפי שבעבודת ה' הפרטית, היצר הרע אינו אלא רוח שטות, אשר הדרך היחידה לעמוד נגדה הוא בעזרת רוח שטות קדושה, עקשנות בלתי מוסברת, וסירוב להיכנע לכל הסבר של היצר הרע. ככה גם במלחמה הכללית, לא מול היגיון פרגמטי אנחנו עומדים, אלא מול רוח שטות 'משיחיות שקר'. המתעקשת על דרכה גם במחיר של איוולת בטחונית ועוולה מוסרית.

החסידות מלמדת כי מכל רוח השטות של התאוות ניתן לעמוד רק בעזרת רוח שטות מצד הקדושה "להיות כי מוחלט אצלו בהחלט גמור אשר הוא צריך לעשות את שלו המצווה עליו על פי התורה והמצוות ולעמוד חזק נגד תאוות הנפש הבהמית שלא לעשות מה שמתאווה ליבו". כאשר נכנסים לטענות מול פיתויי היצר הרע הקרירות משתלטת ואין כל יכולת להחזיק מעמוד מול פיתויי היצר הרע.

שטות היא לחשוב שניתן לנצח את 'משיחיות השמאל' בעזרת ריאליזם ופרגמטיזם. ללא הלהט המשיחי, והאמונה בה' לאט לאט מתקפלים כל הדגלים, והימין הופך לשמאל. מול רוח השטות של הקליפה, אין לנו אלא להעמיד רוח שטות של קדושה, רוח נערית ושובבה. בשביל כך עלינו לותר על הניסיון לקצור הישגים פה ושם, ולהתמקד במשימה העיקרית להפיח רוח חיים משיחית בוערת ולוהטת.

דווקא עכשיו מול נגיף הריאליות נדרש ליקר את הנוער, גם אם התוצאות בפועל אינם לרוחנו, גם אם נניח כי מדובר בראייה שיש לה מה להוסיף בעומק, נדרשת עוד ועוד רוח אחרת כזו שבכוחה לעמוד בעזות מול חוצפתו של הממסד. דווקא עכשיו דרושה לנו עוד מהמשיחיות וכן, גם עוד מהתסכול. "נער ישראל – ואוהבהו".



8 comments:

lea said...

In the past, the settlement was imbued with messianic fervor, and with faith in the Torah. The settlement movement in Samaria called itself Gush Emunim, with the understanding that the force that drives the love of the land is the belief in God. On the other hand, the young generation that was educated on the knees of Zionism, whether it is in the IDF in academia or when it joined one of the branches of the government system, even if the skullcap remained on its head, but religion was drained of enthusiasm and adherence. A religious minister who was responsible for the evacuation of Amona, a religious agriculture minister that enables the Bedouin to take control of Negev lands more than any of his predecessors, and the head of the religious Zionist party that proposes a diplomatic plan identical to the Oslo disaster. This week, Defense Minister Avigdor Lieberman stood in front of the city of Qalqiliya, which he wants to expand. He explained that his victory over the expansion of Qalqiliya was actually a fundamental argument between a pragmatic right and a messianic right. Bennett quickly shook off the nickname "the disgrace." The truth is that in fact the difference between them is only quantitative. The difference between waiver of areas A and B only, is not significantly different from the addition of waiver of another few acres of Area C. It is no wonder that in such a reality, the hilltop youth with the messianic vision, dream-dreamers and cold-blooded refuseniks became the enemies of the people, the ones who are commanded to uproot and root. So that they would not set fire to their surroundings. The tragedy is that the same pragmatic and non-believable approach permeates the wider public, as well as the fearful public. Tired and weary of failed struggles, more and more attempts, preferring to earn what is possible and rest in peace, the obvious consequence is that those boys who are still burning, those last sparks that will naturally become dimmer and indistinct will become undesirable.


Part 2

Anonymous said...

1. The youth of Israel. In a famous and revolutionary Torah by the Rebbe of Isabeche, author of Mei HaShiloach, he explains that Zimri was not a simple man but one of the righteous men of the desert generation. A man distanced from all passions, which only after he had made all possible efforts, did he realize that Zevi Bat Tzur was his real match. We will not dwell on this detailed account information. But in this Torah of the Rebbe of Isabeche is explained a great innovation, which touches the point in question. According to the Rebbe's explanation, it seems that Zmari did the right thing, and that is why Moses did not do the Pinchas act himself. Pinchas's recklessness was due to the fact that he was a little 'black and white' and did not get to the bottom of it. If so, why does the Torah praise Pinhas, so much so that it is said that in doing so he made atonement for the Israelites? The Chazal criticize Moses a little and note that "the Torah has ignored him"? Does the words of the Mei HaShiloach contradict the simplification of Scripture?


Part3

Anonymous said...

I think smaller doses is the answer.

Anonymous said...

The answer from the Rebbe of Izbica is surprising and constructive. "And this is said: that the youth of Israel and loved him." Although it turns out that Pinchas's act was a little boyish, he regarded the matter from a superficial perspective, but "even though the Torah chooses liqueur for zeal and devotion for the glory of Heaven, even if the actual act is not the best, . When the depths of the Torah are deepened, and in the accounts of Heaven, "the Torah has disappeared from it," when most of the accounts of chillyness spread, it is precisely the youth's power to shake the cold and to sanctify the situation. Rabbi Nachman of Breslav teaches that there are leaders and famous people who lie, who lead the generation through their boldness, and in their spirit of impudence they impose people under their subjugation, under their culture, and their worldview. In order to be saved from them, it is possible only by boldness, boldness on the part of the saint, who dares to refuse and accept their authority. If not for sacredness, we are all subject to the enslavement of those dictates and rules of conduct, of those limits that have determined what is permissible and what is impossible. With the help of accounting and coolness, it is impossible to overcome these dictates. It is impossible to break the barrier of pragmatism, precisely because of this God loves the girls' quality, despite its marginal shortcomings in relation to its virtues. The same girls we miss most today. The Shittim River. 1 This idea is similarly mentioned in the books of Hasidism in connection with the verse in the Book of Joel, "From spring he went out of the house of the Lord, and watered the stream of the Shittim."


Part 4

Neshama said...

Lea, I thought this was going to be a shorter post . . . alas too good to make short.
I wish I could send you some flowers to thank you.
Is there a Part 1?

Anonymous said...

Since the previous column was written, we have received administrative detention (Elia Nativ - the people with you!). And at least six new administrative orders. 2 guys who chose to sit in jail instead of succumbing to the dictates of the draconian order. It is difficult to discern the special reason for the administrative orders now, so what is the current wave of administrative orders? Pragmatic right and messianic right. If we notice, we will notice that those who haunt us today are not leftists, or who have a special antipathy to religion and tradition. Today, Shin Bet officials, the police commissioner, the top echelons of the prosecution, and those in the government are all right-wing people, many of them religious. The "new elite" as they call themselves - graduates of the national religious public. Now, not only did the persecution not stop. On the contrary, the hatred and hatred of the people of the regime against Dream Dreamers has only grown so much that they can no longer speak for peace. It is precisely these people who see passion and revolution as a great danger, and persecute the youth to the utmost in a way that has no parallel in far more leftist and secular governments. This phenomenon is the result of the disease of coolness. In our generation, which is dominated by lust, which in all directions is attacked by temptations and lusts, it is difficult to paint how a majority of Jews who choose holiness can be assembled, it appears that a real public answer is irrelevant. When the choice of Torah and mitzvot is made of coolness, it is difficult to imagine how such a vision could be imbued with the entire nation. So messianism that has driven the return of Zion so far - has become a derogatory word, and dreams of the Kingdom of Israel have been defined as dangerous and as those that may undermine the imagined peace we created here.

Part1

Anonymous said...

Anonymous said...

Read the English but found it quite confusing. One thing leading into another.
The plain answer here is that right or left, in Israel it is one and the same; i.e., good cop, bad cop, simple as that. They are all globalists (meaning socialists and part of the nations). In other words, Erev Rav. The religious right in Israel (of course, not all) are no better, especially the politicians, than the G-Dless left.

Also, today, even with the simplest explanations, there is thrown in all kinds of kabbalistic interpretations. These interpretations might be correct but can be confusing; inasmuch as saying Zimri was righteous even as it brought on the deaths of 24,000 Jews (hopefully, most were Erev Rav and not Jews). The Tribal Prince acting out such debauchery in public, is definitely not righteous. The Jews had prophecies then and thought that was good enough to sin because they foresaw something.

All I know is that this part of the Geulah process where the Erev Rav are in charge and until it will be G-D's Will for Moshiach Ben Dovid to come, it's a very difficult battle uphill. H' bless the youth and all those fighting in their own ways for the sanctification of H's Holy Name and for Torat Yisrael and Eretz Yisrael for the Bnai Yisrael.

Eliezer Meir Saidel: A Smell of Gan Eden – Chayei Sarah

  A Smell of Gan Eden – Chayei Sarah וְיִתֶּן לִי אֶת מְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה אֲשֶׁר לוֹ אֲשֶׁר בִּקְצֵה שָׂדֵהוּ בְּכֶסֶף מָלֵא י...