Meir Ettinger 1/14/2021 – Return to the Mutual Guarantee

 שובה של הערבות ההדדית

ישנה תקווה שההתעוררות הציבורית בתחושת ה"אבל אשמים אנחנו" תהיה גם פתח של תקווה לחידוש הערבות ההדדית גם להגשמת חלומותיו של יוסף // מאיר אטינגר

14/1/2021

https://www.hakolhayehudi.co.il/item/blogs/שובה_של_הערבות_ההדדיתLINK: 

גל המחאה שפרץ לאחר הרצח של אהוביה סנדק ע"י בלשי ימ"ר ש"י, לא נוצר באותו רגע שרכבם של הבלשים ניגח את רכבו של אהוביה הי"ד, גם לא בנסיונות הטיוח של ימ"ר ש"י מיד לאחר הרצח - כאילו בבת אחת פרץ גל חום יהודי, שהיה אצור בעשור האחרון של "שלטון הימין", חום יהודי שקורר בהבטחות שווא של שינוי, של ריבונות או התגברות, ללא תשובה לה’.

החום היהודי הזה נובע מהרצונות והכיסופים העמוקים שיש בלב של יהודי, חלומות על משהו אחר לגמרי ורחוק לחלוטין מהשיח הפוליטי שאנחנו טובעים בו בחיי היום יום, ושהשתלט לחלוטין על השיח בעשור האחרון של מנהיגות בנט על הציונות הדתית, הציפיה לגאולה שלמה, לבניין המקדש, לחיבור טבעי ופשוט לארץ ישראל, לירושת הארץ מתוך אמונה נדחקו הצידה בעקבות תקוות שווא שנצליח 'להיות כמו כולם' 'להניח את ההגה על הידיים של המדינה', כן של אותה מדינה מבולבלת ורחוקה מכל אותם תקוות וחלומות.

אותו חזון שנבלע בשנים האחרונות, בנסיונות לחקות את המשחק הפוליטי המקובל, להציג פוליטקאים נפוחי אגו יותר מאלו שגירשו אותנו מגוש קטיף, להיות יותר מוצלחים בלעבוד על הציבור בתקשורת מאשר התקשורת שהפכה אותנו למנודים ומוקצים. החזון הזה שהיה מודחק כל כך מפלס לו דרך מחדש.

גל המחאה הזה שפרץ ללא הכנה מוקדמת, והקיף מעגלים שהיו נראים רדומים מאוד בעשור האחרון, מבשר את שובה של ה"ערבות ההדדית" סביב חזון משותף, וסביב ההבנה שלכלל הבעיות שאיתם אנחנו מתמודדים ישנו שורש משותף.

בשנים האחרונות (נגיד 7-8 אולי יותר) עסק השב"כ יותר מכל בפירוק ה"ערבות ההדדית", שנוצרה לאחר הגירוש מגוש קטיף, המאמץ העיקרי של המחלקה היהודית בשב"כ הוקדש להפרדת מאבקים, ולבידודם של העומדים בחזית המאבק. הם הסתובבו מרב לרב כדי להסביר ש"הם זה  לא אתם" ו"זה לא נוגע אליכם", והשתדלו גם לתגמל פה ושם, בעניינים גשמיים או בעניינים רוחניים.

למרבה הצער, ברוח הנושבת בציונות הדתית, עם היד הקלה על ההדק של גינויים והתנערות, המלאכה היתה מאד קלה. כאשר כל אחד מתמודד לבדו מול הממסד, ניתן היה בקלות להוביל קו של פשרות מול כל אחד בפני עצמו.

צריך להודות על האמת, כי ישנם רווחים מסויימים משיטה זו, במסגרתה הסכים ה"ממסד" "להתפשר" על מלחמתו בדברים חשובים, על מנת להצליח להפריד ולבודד את ההולכים לפני המחנה, כך למשל מתוך ראיית האיום ב"נוער הגבעות" התקבלה ההחלטה בצה"ל לאפשר הקמתם של מאחזים חדשים לאחר תקופות ארוכות מאד שבהם לא קמה אף נקודת התיישבות חדשה.

אבל למרות כל זה, ללא היכולת לאחד מאבקים מתוך ערבות הדדית, ולהכיר בקיומה האמיתי של מערכת שקיימת בה תקרת זכוכית, בכל הקשור לתקומת מלכות ישראל, וליישום הרעיון היהודי באמת, תקרת זכוכית כזו הדורשת כל הזמן פריצה מתקדמת, ומאבק מתמשך. תקרת זכוכית מולה עומדים כל הזמן חלוצים-ומתעמתים, נערים ומבוגרים, חצופים יותר וחצופים פחות, כל התקדמות כזו הינה מקומית בלבד ואישית, וחסרה את היכולת להיות חלק ממארג שיחולל את השינוי הדרוש.

אם ניקח כמשל את ההתיישבות ביהודה ושומרון, ניתן לקחת כל מאבק על נקודת התיישבות, כמאבק מקומי הנועד להכריע את גורלה של גבעה זו או אחרת, בראייה כזו גם אם יצליח וכשמצליח מאבק כזה הוא אינו מכריע את עתידה של ארץ ישראל, לכן, למשל, על אף התרחבות היישובים יכולה עדיין לקום "תכנית טראמפ" שתציע את חלוקת הארץ, עם תיקון כזה או אחר, לאותה גבעה שהצליחה לשמר את הנוכחות בארץ. רק היכולת שלנו להשתייך יחד לאותו מקור סמכות משותף, שמקנה עבורנו את אותה ברית של ערבות הדדית, (שהרי הברית של ערבות ההדדית, שנכרתה בערבות מואב, היא אותה ברית של קבלת סמכות התורה על ציבור)

[החיסרון של שיטה זו הוא חוסר היכולת המוחלט להיאבק ולשנות את כללי המשחק, ולא רק לפעול בתוכם. עם שיטה זו לא היתה כלל קמה ההתיישבות ביהודה ושומרון כי לא היו מתאספים מספיק צועדים לצעדות "גוש אמונים". מפעל המאחזים "ההתיישבות הצעירה" היה נהרס מזמן, כאשר נידון להשמדה בשנים שלאחר ההתנתקות.  המשמעות של ה"ערבות ההדדית" היא היכולת לקיים מסגרת (לאו דווקא ממשית) שמסוגלת להיחלץ מהשעבוד לכללי המשחק הקיימים ואף לשנותם]

ריסוק ה"ערבות ההדדית" התבטא בשיא החרפה בפרשית המצור על גבעת "קומי אורי", גבעת קומי אורי שבתי 5 משפחות נהרסו ונמצאת במצור למעלה משנה וחצי. המצור על גבעת "קומי אורי" הוא חסר תקדים, לא כלפי יהודים, מעולם לא היה אירוע שאפילו התקרב להתעללות היומיומית של שוטרי המג"ב שמוצבים בגבעת "קומי אורי", ולא כלפי ערבים - מעולם לא היה אירוע כזה, שבו אף אדם, לא בייביסיטר, לא חשמלאי ולא שליח מכולת יכול להיכנס לבתיהם של המשפחות בגבעה - צו כזה לא היה עובר לסדר היום. מדובר בניצול לרעה הכי קיצוני שיכול להיות של הצו המכונה "שטח צבאי סגור" שנועד כביכול להגן על שטחים בהם נעשית פעילות צבאית, אבל מאז הצוות המיוחד לאכיפת החוק בשטחים של שי ניצן משמש למניעת התפתחותם של מאחזים, ולרדיפת נוער הגבעות.

אלא שהסיטואציה התקדימית של המצור, האכזריות וההתעללות בחלוצי גבעת קומי אורי, לא היתה יכולה להתאפשר אפילו לשבוע, לא כל שכן לחודש, קל וחומר שלא לשנה וחצי (!) אילולי היתה מקבלת תמיכה ולגיטימציה מאותם מעגלים שהשתכנעו ש"אנחנו זה לא הם" שרדיפת נערי או משפחות הגבעות, היא אך ורק רדיפת נערי ומשפחות הגבעות שחושבות אחרת ממנו, שנוהגות אחרת ממנו ושהבחירות שלהם לפעמים גורמות לשלטון להיכנס בנו, או לצייר אותנו רע בתקשורת, וממילא רק נרוויח אם ירדפו אותם. לא שאנחנו מעוניינים בזה, כמובן - הם יאמרו מן השפה ולחוץ - אבל איננו יכולים או מעוניינים לקחת אחריות על הבחירות האלו.

זהו מצור שזוכה לגיבוי פסיבי או אקטיבי של רבנים, בגלל שלא מספיק הקשיבו להם,  כי לא קיבלו לדעתם את הכבוד הראוי להם או כדי להראות ש"הם זה לא אנחנו", ומקבל סיוע מאנשי ציבור, שחרדים לעשייה התקשורתית שלהם ושלא יקלקלו את התדמית שבנו לעצמם בתקשורת. אין פלא שבאווירה כזו נוצר הכוח השלטוני שמרשה לעצמו לרצוח נער, ולכסות את דמו בטיוח ושקרים.

גל המחאות הרחב שפרץ מיד לאחר הרצח של אהוביה הי"ד מבשר את תחילת שובה של ה"ערבות ההדדית", ניכר כי הציבור חש למרות כל מאמצי השכנוע של הממסד שלא באמת ניתן לבצע חיתוך מלאכותי בין ה"הם" שהממסד רודף ל"אנחנו", ה"הם" זה אח, זה בן דוד זה שכן, שעלול להירצח או להירמס ע"י הממסד.

ישנה תקווה שההתעוררות הציבורית בתחושת ה"אבל אשמים אנחנו" תהיה גם פתח של תקווה לחידוש הערבות ההדדית גם להגשמת חלומותיו של יוסף, מתוך הבנה שכדי להצליח להגשים אותם, יש צורך לפרוץ חומה, חומה כזו שרק אם נפעל מתוך ערבות הדדית נוכל לבקוע.

TRANSLATION IMPERFECT

The wave of protests that erupted after the murder of Ahuvia Godak by detectives of the SJ Squadron was not created at the moment when the detectives' vehicle hit the vehicle of her 14th lover, not even in the attempts to cover up the Squadron of the SJ immediately after the murder - As if at once a wave of Jewish heat, which had been treasured in the last decade of "right-wing rule," broke out, a Jewish heat that cooled with false promises of change, of sovereignty or overcoming, without an answer to God.

This Jewish warmth stems from the deep desires and longings in a Jew's heart, dreams of something completely different and far removed from the political discourse we drown in in daily life, and which has completely taken over the discourse of the last decade of Bennett leadership on religious Zionism, the expectation of complete redemption. And simply to the Land of Israel, to the inheritance of the land out of faith were pushed aside following false hopes that we would succeed in 'being like everyone else' 'putting the wheel in the hands of the state', yes of that confused and distant state from all those hopes and dreams.

The same vision that has been swallowed up in recent years, in attempts to emulate the accepted political game, to present more ego-bloated politicians than those who expelled us from Gush Katif, to be more successful in working for the public in the media than the media that has made us outcasts and assigned. This vision that was so repressed is leveling a new path for him.

This wave of protests that erupted without prior preparation, and surrounded circles that would have seemed very dormant in the last decade, heralds the return of the "mutual guarantee" around a shared vision, and around the understanding that all the problems we face have a common root.

In recent years (say 7-8 perhaps more), the GSS has been more concerned with dismantling the "mutual guarantee" created after the expulsion from Gush Katif. The main effort of the GSS Jewish Department has been to separate struggles and isolate those at the forefront of the struggle. They went from rabbi to rabbi to explain that "they are not you" and "it does not concern you", and also tried to reward here and there, in material matters or in spiritual matters.

Unfortunately, in the wind blowing in religious Zionism, with the light hand on the trigger of condemnation and renunciation, the craft was very easy. When everyone faced the establishment alone, it was easy to lead a line of compromises in front of everyone on their own.

We must admit the truth, that there are certain gains from this method, in which the "establishment" agreed to "compromise" on its war on important things, in order to succeed in separating and isolating those who go before the camp, so for example in view of the threat in "Hill Youth" the decision was made. To allow the establishment of new outposts after very long periods in which no new settlement point has been established.

But in spite of all this, without the ability to unite struggles out of mutual guarantee, and to recognize the true existence of a system that has a glass ceiling, in everything related to the rebirth of the Kingdom of Israel, and the real application of the Jewish idea, such a glass ceiling requires constant breakthroughs. A glass ceiling in front of her are constantly pioneers and confronters, boys and adults, more rude and less rude, all such progress is only local and personal, and lacks the ability to be part of a fabric that will bring about the necessary change.

If we take as an example the settlement in Judea and Samaria, we can take any struggle for a settlement point, as a local struggle designed to decide the fate of this or that hill, in such a view even if successful and when such a struggle succeeds it does not decide the future of Israel. Even the expansion of the settlements can still establish a "Trump plan" that will offer the division of the country, with one amendment or another, to the same hill that managed to preserve the presence in the country. Only our ability to belong together to the same source of common authority, which gives us the same covenant of mutual guarantee, (for the covenant of mutual guarantee, made in the guarantee of Moab, is the same covenant of receiving Torah authority over the public)

[The disadvantage of this method is the complete inability to struggle and change the rules of the game, and not just act within them. With this method, the settlement in Judea and Samaria would not have arisen at all because not enough marchers would gather for the "Gush Emunim" marches. The "Young Settlement" outpost was destroyed long ago, when it was sentenced to extermination in the years following the disengagement. The meaning of the "mutual guarantee" is the ability to maintain a framework (not necessarily real) that is able to break free from the bondage to the existing rules of the game and even change them]

The crushing of the "mutual guarantee" was expressed at the height of the aggravation in the siege affair on "Komi Uri" hill, Komi Uri hill where 5 families were destroyed and has been under siege for over a year and a half. The siege of Komi Uri Hill is unprecedented, not against Jews, there has never been an event that even came close to the daily abuse of Border Police officers stationed on Komi Uri Hill, nor against Arabs - there has never been such an event where no one, no A babysitter, neither an electrician nor a grocery courier can enter the homes of families on the hill - such an order would not be on the agenda.This is the most extreme abuse of the order known as a "closed military area" designed to protect areas where military activity takes place, but since staff The special law enforcement in Shai Nitzan's territories is used to prevent the development of outposts, and to persecute the youth of the hills.

But the precedent-setting situation of the siege, the cruelty and abuse of the pioneers of Givat Komi Uri, could not have been possible even for a week, let alone a month, let alone a year and a half (!) Had it not received support and legitimacy from those circles Or the families of the hills, is solely the persecution of boys and the families of the hills who think differently from him, who behave differently from him and whose choices sometimes cause the government to enter us, or paint us bad in the media, and in any case we will only gain if they are persecuted. Not that we're interested in it, of course - they will say from the language and stressed - but we can not or do not want to take responsibility for these elections.

It is a siege that is passively or actively backed by rabbis, because they were not listened to enough, because they did not receive the respect they deserved or to show that "they are not us", and receives help from public figures, who are anxious about their media activities and do not spoil the image they have built for themselves. In the media. No wonder in such an atmosphere is created the governmental power that allows itself to murder a boy, and cover his blood with rendering and lies.

The broad wave of protests that erupted immediately after the assassination of her 14th aunt heralds the beginning of the return of the "mutual guarantee", it is clear that the public feels despite all the persuasion efforts of the establishment that it is not really possible to make an artificial cut between the "they" and the "we" , The "they" is a brother, it is a cousin it is a neighbor, who may be murdered or trampled by the establishment.

There is hope that the public awakening in the sense of "but we are guilty" will also be an opening of hope for the renewal of mutual guarantee and for the fulfillment of Joseph's dreams, with the understanding that in order to fulfill them, a wall needs to be breached, such a wall can only be broken.