03 September 2016

Meir Ettinger's Thoughts from 8/31 - מדינת השבת



לפעמים נדמה לנו שהצלחתם של הרשעים הם אות וסימן לכך שרצון ה' הוא שנרפה מהדרישה והחתירה המאומצת לקראת מדינה יהודית, אך גם לכך נמצא תשובה בפרשה שלנו המלמדת "כי מנסה ה' אלוקיכם אתכם – לדעת הישכם אוהבים את ה' אלוקיכם בכל לבבכם ובכל נפשכם", הנסיונות נועדו כדי לברר את תוקף אהבת ה' ואם חשקנו במדינה יהודית יחזיק מעמד גם בתקופות קשות יותר, אך ללא ספק דווקא תקופות אלו הם שיביאו במהרה את השינוי הצפוי.

לכן, דווקא עכשיו כדאי לחזור על הדברים. "כל הכופר בע"ז נקרא יהודי", עניינו של היהודי הוא לקדש את שם ה' בעולם, ולפרסם את ייחודו יתברך. כך תפקידו של כל יהודי להודיע שאין שום אמת אחרת מלבד התורה הקדושה, וזו משימתה של מדינה יהודית באמת – לכפור בעבודה זרה, מתוך נאמנות מוחלטת להשם יתברך וללא כל מורא לבער את העבודה זרה מן הארץ.

ב. מדינת השבת

כשם שבעניין המיסיון, הצרה הפרטית של העברת יהודים על דתם צריכה להביא אותנו לחשיבה על מקור הפגם, כך גם בעניין חילול השבת עלינו לשאול את עצמנו מה תכליתו של מאבק למען אי ביצוע של עבודות ברכבת ביום השבת.

ללא ספק, כל עבודה בשבת על ידי יהודים מכאיבה מאד, ועוד יותר עבודה הנעשית בפרהסיא על ידי גוף שאמור לייצג יהודים רבים. אך לצערנו ההיתפסות לעבודות הרכבת בשבת והזעקה על הפרת ה"סטטוס קוו" מכאיבות עוד יותר.

הניסיון להלביש על מדינת ישראל בגדי שבת מלאכותיים, דומה לקריקטורה. (כפי שקרה למעשה עם השר ישראל כץ) ומביא לבסוף למה שראינו השבוע צביעה של השבת בחזרה בצבעים ישראלי וחילוני. צבע שלו גדרי פיקוח נפש משלו ופירושים אחרים למשמעותה של המנוחה.

גם כאן, ללא שנגדיר לעצמנו את מהותה של מדינה יהודית ששמירת השבת בכל המרחב הציבורי היא בה חוק יסוד, ובלא שנציב דרישה יומיומית למדינה שומרת שבת תמיד יתפס המאבק על קדושת השבת כניסיון כפיה של הדתיים על החילונים.

כאשר השבת אצלנו אינה מרוכזת אלא ברחוב שלנו ובבתינו ומתביישת ל"השתלט" על המרחב הציבורי, החילונים מרגישים שהמאבק על קדושת השבת הוא ניסיון להשליט את הרחוב הדתי על הרחוב החילוני. רק כאשר הדרישה למדינת השבת תפרוץ לרחובות ותלבש פנים של מאבק חינני ונחמד אך נחוש בדעתו, תמצא השבת חן גם בעיני ציבורים רחוקים יותר.

לכן עלינו לנפץ את ה"סטטוס קוו" העקום ולצייר לעצמנו מדינה שלמה שכולה שומרת שבת, מדינה שלמה שחיה עולם הבא כבר כאן בעולם הזה, ומוצאת לעצמה שביתה מהעשיה הברוכה כדי להיזכר בתכלית למה באנו לכאן ומי אנחנו בכלל.

ג. הצבא שלנו?

ואי אפשר בלי כמה מילים על כל הסערות והבירורים החיוביים המתבררים לאחרונה סביב צה"ל (וגם כאן אפשר למצוא עידוד, מי זוכר כיצד לפני שנתיים בלבד הותקפנו מכל הכיוונים על ה"פגיעה בצה"ל" במאורעות פסח תשע"ד ביצהר, והנה רק עברו שנתיים וכבר נפתחו כל כך הרבה שערים לפקוח עיניים עיוורות לראות מיהו באמת צה"ל ולמה הוא מנצל את חייליו התמימים, ולא ניתן שלא לראות קשר בין הדברים).

הסערות האחרונות סביב צה"ל (אלאור אזריה, יאיר גולן, הרב לווינשטין) החזירו את צה"ל, ובצדק, למוקד הוויכוח, למרות הנסיונות המלאכותיים להשאיר את צה"ל מחוץ לוויכוח. במשך שנים ארוכות מנופפים בסיסמא ש"לא לערבב בין צבא לפוליטיקה", אך הנה שוב מתברר שמדובר באחיזת עיניים בלבד, הצבא מעורב בפוליטיקה עד הצוואר ומסתבר שגם הכרעותיו הביטחוניות נגזרות מעמדותיהם הפוליטיות והערכיות של מפקדיו.

אחת עשרה שנה עברו מהגירוש מגוש קטיף, וכמעט כל חברי המטכ"ל דהיום הם אלו שהיו שותפים בתפקידים משמעותיים בגירוש, ובכל מקרה היו חלק ממערך ההכנה המנטלית שעבר צה"ל ומתהליך הפצלו"ם (הפיכת הצבא לצבא לא מלחמתי). מי שחושב שאפשר לנתק בין שיתוף הפעולה עם התוכנית המסוכנת ביותר בתולדות ישראל לבין ההערכות הביטחוניות הניתנות כיום, אינו אלא מדומיין. מי שחושב שהחלטת השב"כ לתמוך בעסקת שליט מסכנת חיי אדם כמו שרבים רבים חושבים, לא יוכל לחשוב שהעיוורון נוגע רק לעסקת שליט, אותו עיוורון מנחה את פעילות השב"כ במלחמתו כנגד יהודים וגם בהערכותיו הביטחוניות המבוססות על תפיסות העולם שהובילו לעסקת שליט – החתירה להקמת מדינה פלשתינית.

כאשר מונה שר הביטחון הנוכחי סערה התקשורת על כך שהמטכ"ל לא יקבל את דעותיו הניציות (פושט טלפיו ואומר ימני אני...) ושוב התברר שהאגדה כאילו הממשלה קושרת את ידי צה"ל מלהילחם באוייב, רחוקה מאד מן האמת. צה"ל הוא זה שבחר ב'שמירה על מרקם החיים', וביצירת קשרים עם האוייב ב"מנגוני הביטחון הפלשתינים".

מאחורי כל טקטיקה יש אסטרטגיה, ומאחורי כל אסטרטגיה ישנה תפיסה בטחונית. התפיסה הבטחונית של צה"ל ביו"ש, היא כי יש לשמר את האפשרות של הקמת מדינה פלשתינית על הפרק – לא מדובר בתפיסה בטחונית של חמש שנים או של עשור אלא על שלושים שנה שצה"ל דואג לשימור "מרקם החיים", לחיזוק ה"גורמים המתונים". בשביל שמירת חלום הבלהות של מדינה פלשתינית בצה"ל נמנעים מלחנוק את הטרור, הורסים מאחזים וגם לשם כך חותמים אלופי צה"ל בזה אחר זה על צווי הגבלה ליהודים.

אמנם צריך עוד להבין מהי הסיבה לכך וכיצד אנשים שמסרו נפשם (באמת) כדי להגן על חיי יהודים מתבלבלים כל כך. זה קשור לשורשים עמוקים עוד יותר בהבנת סולם הערכים של צה"ל אך לזה יוקדש מאמר נפרד בפני עצמו בעז"ה, בלי נדר.

ד. מבצע "אמץ אסיר"

בני ציון היקרים המסולאים בפז השבויים בידי השלטון הזר, סובלים יום יום מתנאי המאסר הקשים שהם נתונים בו על רצונם ל"קרב את הגאולה" (לשון הודעות דוברות השב"כ). וזקוקים לתמיכתנו המינימלית.

כל אחד מהאסירים זה גם אנחנו, כי אתמול זה הייתי אני והיום זה הוא ומחר זה אולי תהיה אתה...

כל אחד ממנו יכול לעזור: לבוא לדיונים, לדאוג בעזרה לוגסטית, וסתם לעודד ולתמוך במשפחות. אבל יש כל כך הרבה עצורים... איך נוכל לבוא לדיונים של כולם? איך נוכל לעקוב אחרי כולם? בשביל זה הכריזו על מבצע "אמץ אסיר" - כל אחד מאמץ אסיר אחד ומשתדל לתמוך בו ככל יכולתו, וביחד נתמוך כולנו בכל האסירים שלנו. כי השבי שלהם נועד כדי לשבות את כולנו, ולהפחיד אותנו מלחלום.

מי שירצה להצטרף ולקחת אחריות על אסיר אחד בלבד יוכל לשלוח מייל לכתובת שנמצאת כאן למטה והמייל יועבר למארגנים.

אני משתדל מאד לעקוב אחרי התגובות ולהקשיב, מי שרוצה להרחיב את הדיון, להעיר או לתקוף (אפשר גם להציע נושאים או רעיונות לכתיבה) יכול לעשות את בכתובת המייל הזו - meirdvd18@gmail.com)

No comments: